"ולא יכלו דברו לשלום"
רש"י – "מתוך גנותם למדנו שבחם שלא דברו אחת בפה ואחת בלב" (לו,ד)
הדיבור הפזיז
בסימן טוב ובמזל טוב נולד לשלומי ולרעייתו תמר בן בכור. כמובן שמהר מאד מצאו את עצמם מקבלים שיחות והודעות ממשפחתם וממכריהם הקרובים והרחוקים.
גם הדּוֹד אברהם, דודו של שלומי נמנה על המאחלים. וכך קרה, ששעות ספורות לאחר הלידה חייג דּוֹד אברהם לשלומי: "מזל טוב אחייין יקר שלי! ובכן, בוודאי חשבת לכבדני בסנדקאות שהרי אתה אחייני היחיד והחביב..." שלומי שמע את הדברים והרגיש את הדם אוזל מפניו. לרגע לא עלה בדעתו לכבד את דודו החביב. אמנם הוא אוהב את דּוֹד אברהם, אך בכל זאת תכנן שהסנדק בבריתו של בנו יהיה תלמיד חכם כדוגמת רבו, אביו או חמיו.
