חיי שרה תשע"ט

"וירץ לבן אל האיש" - רש"י: "למה רץ ועל מה רץ? אלא "ויהי כראות את הנזם", אמר: "עשיר הוא זה", ונתן עיניו בממון"

הארנק האבוד

(ע"פ הספר 'כל משאלותיך')

השעה שעת לילה מאוחרת. דני התיישב במונית המסיעה אותו חזרה לביתו. במהלך הנסיעה הרהר בעיסוקיו הרבים במהלך היום, כשלפתע הרגיש את ארנקו מחליק מידיו ונופל מתחת לאחד מכסאות הרכב.

עברו עוד כשתי דקות של נסיעה והמונית נעצרה ליד פתח ביתו. מיד התנצל דני והסביר לבעל המונית שהארנק עם סכום הנסיעה נפל מתחת לאחד הכסאות. "סליחה", ביקש דני, "האם תוכל להדליק את האור בכדי שאוכל לחפש את הארנק אותו איבדתי?"

הנהג התנצל והודה בפני דני שהתאורה הפנימית התקלקלה אתמול ועדיין לא הספיק לתקנה.

"אין בעיה" קרא דני, "חכה כאן דקה ואכנס לביתי ואביא לכאן פנס. בטוח אני שתוך דקה אמצא את הארנק".

הנהג הסכים מיד להצעתו של דני. 

דני מיד רץ לביתו ופנה להביא פנס. במהירות רבה יצא מהבית, אך מה רבה הייתה תדהמתו- הרחוב שומם!!

היכן המונית? שאל את עצמו. במשך מספר רגעים חיפש את המונית בין הרכבים החונים, אך מהר מאד הבין מה קרה. הנהג נסע עם המונית ועם ארנקו ובתוכו הכסף.

בעודו חוזר לביתו, בתחושה קשה, נזכר בעצבות בכסף שהוציא לפני כמה שעות מהבנק.

אשתו ראתה את אשר קרה וביקשה כי ישב לשתות כוס קפה. עוד הוא מתיישב ולפתע הרגיש משהו מציק בכיסו. מיד הכניס את ידו לכיס וגילה שם את כל הכסף אותו משך! 

לפתע אורו עיניו: "איני מאמין! חסדי ה'!"  קרא כשהוא מנפנף בכסף הרב שבידו.

וכאן הסביר לאשתו: "יצאתי מהבנק וניסיתי להכניס את הכסף לארנק. בעודי מנסה להכניס, אני שם לב שהארנק קרוע והסיכוי שהכסף ייפול גדול. לכן תחבתי את הכסף עמוק לתוך כיס מכנסיי. נהג המונית חשב שיוכל לגנוב את ארנקי עם הכסף הטמון בו. אולם, למען האמת, אין בארנק ולו טיפה אחת של כסף!"

אשתו, התרגשה לשמע הדברים, אולם העירה בצדקותה: "הרי אתה נסעת במונית נסיעה ארוכה. הסכום שאתה חייב מסתכם בכמה מאות שקלים. האם לא צריך לחפש את הנהג ולתת לו את הסכום המגיע לו על הנסיעה?" 

תשובה:

הגאון הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל:

אין סיבה לפטור את דני הנוסע מתשלום. אין לטעון שנהג המונית בבריחתו מחל לנוסע על התשלום, שהרי זו מחילה בטעות. הוא ויתר על התשלום מכיוון שהוא חשב שיש הרבה כסף בארנק. לבסוף כשהתברר שאין באמת כסף בארנק, לא היתה דעתו למחול. 

הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א:

דני פטור מלשלם לנהג. הנהג לקח בחשבון את הסיכון. וכי הוא ידע שיש בארנק סכום גדול? הוא לא ידע ובכל זאת החליט לקחת את הסיכון והפסיד. הרבה רמאויות אנשים נכנסים אליהם אף על פי שיש סיכון שאולי בסוף הם יפסידו. 

הוסיף הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א: זו דוגמא למה שקורה תמיד לגנבים! הם גונבים ואינם יודעים שהם בעצם גונבים מעצמם. אין מציאות שאדם באמת יצליח לחטוף משהו שאינו שלו מאחר. בסוף הוא רק יפגע בעצמו! 

לפני כמה שנים היה יהודי בארצות הברית שגנב כחמישים מיליארד דולר ונתפס בגיל 71, וקיבל מאסר של 150 שנה. בסוף הוא ישב בכלא בלי פרוטה. בסופו של דבר אין אדם יכול להרויח על ידי לקיחת משהו מאחר. 

לסיכום: לדעת הגאון הרב שטיינמן זצ"ל דני חייב לחפש אחרי הגנב ולשלם לו על הנסיעה ואין מחילה על התשלום. ולדעת הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א אין צורך לשלם. הגנב הפסיד את עצמו. וכך דרכו של כל מי שחוטף את מה שלא שלו, שבסוף פוגע בעצמו.

*

בהקשר זה נביא סיפור על החפץ חיים (מתוך הספר 'תנועת המוסר' חלק ב'): 

באחד ממסעותיו של החפץ חיים למכור את ספריו, קרה לו פעם שברדתו לרגע מהעגלה להתמתח, האיץ העגלון בסוסיו וברח, בהשאירו אותו לבד באמצע הדרך. החפץ חיים נאלץ ללכת רגלי עד הגיעו לעיירה.

בבואו לעיירה חקר החפץ חיים על מקום מגורו של העגלון, שילם לו שכר נסיעה ומיד שכר עגלה אחרת ועזב את המקום, מבלי שיוודע לְאיש על ביקורו. הוא נימק את הנהגתו בזה, שלא רצה לגרום עוגמת נפש לעגלון. העגלון בודאי חשב אותו להלך עני ומשום כך הרשה לעצמו להתלוצץ בו. אבל אם היה החפץ חיים מתעכב בעיירה אולי הייתה מגיעה השמועה לעגלון שהאיש הזה שהתל בו הוא בן תורה ומוכר ספרים והיה מצטער מאוד. כדי למנוע ממנו צער זה, הסתלק מיד מהעיירה.