ויחי תשע"ח

"ועתה אעלה נא ואקברה את אבי" (נ', ה')

מתכון נפלא לעוגת השמרים

סיפורנו עוסק באופה מוצלח מקיבוץ נען, ושמו יעקב טופור. במסגרת ניסוייו ויצירותיו במטבח הוא הצליח להמציא מתכון מעולה לעוגת שמרים. שמם וטעמם של עוגות השמרים שיצאו תחת ידיו היו לשם דבר. רבים היו קונים ונהנים מעוגות אלו שנמכרו בשווקים ובחנויות הגדולות. עוגות אלו נודעו בשמם "העוגה של יענקלה".

כמובן, בשל ההצלחה המסחררת, שמרו יעקב ואשתו על המתכון בסודיות ובקנאיות, ואף אחד לא הורשה לדעת את הרכיבים והכמויות המדויקות.

לאחר פטירתם של יעקב ואשתו מינה, החליטו בניהם, לכתוב על המצבה את המתכון הסודי לעוגת השמרים. כך, חשבו הילדים, נביא כבוד להורים בהזכרת אותו המתכון שהתפארו בו כל כך בחייהם.

ואכן, הבנים חרטו על המצבה את המתכון: 1 קילו קמח, 50 גרם שמרים וכו'.

עברו השנים ובניו של יעקב החלו לחזור בתשובה ולשמור תורה ומצוות. 

בעקבות השינוי שחל בחייהם של הבנים החלו להתבייש קצת במצבה המיוחדת שהכינו להוריהם. לילה אחד, לאחר פקידת הקבר, שוחחו האחים בינהם. שלושתם לא רצו להודות בכך, אך כולם הרגישו אי נעימות בעקבות המצבה המיוחדת. "האם המצבה באמת מפארת את שמו של אבא? אמר האחד אל משנהו. "הרי אבא ואמא היו אנשים כל כך טובים וכיצד חרטנו דווקא את המתכון על המצבה" הוסיף השני. "גם אני מרגיש כך", אמר השלישי "ובכלל, למדתי בשבוע שעבר שאסור להשתמש במצבה להנאה, והנה, אנשים באים לקבר של ההורים ומעתיקים את המתכון!"

בעקבות השיחה בינהם התלבטו הבנים האם כדאי להחליף את מצבת הוריהם.

ישנן שתי בעיות במצבה שגורמות להם להתלבט האם להחליף: א. הבושה מפני הכיתוב. ב. האם הם מכשילים את העוברים על איסור הנאה ע"י השארת המתכון על המצבה? כמובן, החלפת המצבה גם עולה כסף רב... 

תשובה:

הרה"ג יצחק זילברשטיין:

מצד איסור הנאה אין צורך להחליף את המצבה, שהרי אין זו הנאה ישירה מהמצבה אלא הנאה עקיפה (גרמא). מי שרואה את המצבה לא נהנה מעצם הראיה של המצבה, אלא לאחר שרואה את המתכון הוא יכול ללכת ולהכין עוגה.

ולגבי מה שהבנים אומרים שהם מרגישים שהדבר לא מתאים ולא מכובד וזה מאד מבייש אותם. גם מטעם זה אין צורך להחליף את המצבה, אלא יש עצה בדבר: אפשר להוסיף שהמתכון הוא על מנת להכין עוגות לסעודת שבת ולסעודות מצווה. מי שרוצה להכין עוגה לצורכי מצווה אלו יבא ויראה את המתכון הנפלא. אם יעשו כך, הדבר לא כל כך מבייש. החלפת המצבה עולה הרבה כסף וחבל על ממונם של ישראל ואין צורך לעשות כן.

*****

"פחז כמים אל תותר"

רש"י: הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך אל תטול את מה שהיה ראוי לך.

החנייה והפריצה

ראובן היה בדרך לפגישה חשובה ביותר. זמנו היה קצר והוא דאג שמא יתקשה במציאת חניה. אולם הפלא ופלא, הוא מצא חניה טובה בקלות רבה. חנה, יצא בזריזות מהרכב ומיהר לפגישה בבנין הסמוך.

דקות אחדות לאחר תחילת הפגישה, הגיע שמעון לחניה, וגילה ששוב חנה מישהו בחניה הפרטית שלו! כן ניחשתם, היה זה הרכב של ראובן. הפעם, שמעון החליט שהוא אינו מוכן להבליג. עכשיו הוא הולך לאתר את האדם שתפס לו את החניה. נמאס לו שכל מי שעובר באזור תופס לו את החניה. בזריזות רבה יצא שמעון מרכבו והתקרב לדלת רכבו של ראובן. בתחילה ניסה את מזלו בדלתות. לצערו, כל הדלתות היו נעולות. מה יעשה עכשיו? אך לא אדם כשמעון ירתע מדלתות נעולות. מיד הביא שמעון מברג והחל בנסיון לפרוץ את הדלת. לאחר כמה נסיונות, וכמה מכות וחבלות לדלת ולידית הצליח שמעון לפתוח את הדלת של הנהג, כמעט כפי שתיכנן. התקלה היחידה היתה דלת הרכב השבורה. כעת שמעון החל לנבור ברכב בנסיון לחפש את זהות גונב החניה.

בעוד הוא נובר ומסתכל, הוא שומע פתאום צעקות מכיוון המדרכה ורואה גבר מתקרב אליו. "סליחה, אדוני, נראה לי שהתבלבת ברכב" אומר לו ראובן בהפתעה ובכעס. "ממש לא", עונה לו שמעון "נראה לי שאתה התבלבלת בחניה" כאן החל שמעון צועק עליו ללא מעצורים.

תוך כדי צעקותיו של שמעון הבחין ראובן בדלת רכבו שהיא שבורה לחלוטין. כשסיים הלה לצעוק, ביקש ממנו ראובן שישלם לו על הנזק שנעשה לרכבו. מיד כעס שמעון ואמר שאין לו שום כוונה לשלם לראובן. החניה היא שלו, ראובן גנב לו את החניה, ועכשיו אינו צריך לשלם על הנזק. מה גם שלא התכוון כלל להזיק, אלא למצוא פרטים מזהים של בעל הרכב על מנת ליצור איתו קשר.

מי צודק? האם שמעון פטור מתשלום מכיוון שהחניה היא פרטית שלו? או שמא הוא חייב בתשלום כי גרם להרס?

הגאון הרב חיים אידלס שליט"א: 

אמנם החניה היא של שמעון, והיה על ראובן להיזהר יותר איפה הוא חונה. אך הדבר אינו מצדיק את הנזק שגרם, ולכן עליו לשלם לראובן את מלוא הנזק שגרם, גם אם הדבר נגרם בשוגג.