שמות תשע"ח

"ותחיין את הילדים"(א,יז)

סיפור זה התרחש לפני כ-25 שנה, כאשר משפחת לוי (שם בדוי) גילו שבתם חולה במחלה קשה מאד. לאחר בירורים והתייעצויות לרוב, התברר שישנו רופא מומחה יחיד בעולם שיודע לתת טיפול מציל חיים לבתם החולה. מששמעו זאת, תקווה גדולה נכנסה בלבם. מיד ערכו טלפונים ובירורים אך כאן נחלו אכזבה גדולה ומרה. כגודל תקוותם כך היתה כעת אכזבתם. הנסיעה והטיפול יעלו להם 150,000$, שזהו סכום שאין להם אפילו קצה יכולת לגרד מכספיהם, וגם לא מכספי מכריהם. 

בצער רב ובייאוש גדול פנו לחבריהם הטובים כדי לטכס עצה.

מששמעו את הבעיה הציעו חבריהם לתלות שלטים ולערוך מגבית בכדי לגייס את הסכום הנדרש. אמנם הדבר לא נעם להם במיוחד, אך התקווה שמישהו יעזור בריפוי בתם החולה גברה על הכל, והורי הילדה החליטו לנהוג כעצת חבריהם.

יומיים לאחר מכן נתלו שלטים רבים ברחבי הערים הגדולות, ואנשים טובים התנדבו לעבור מבית לבית כדי לגייס את הסכום הנדרש.

כעבור מספר ימים, כאשר החל הייאוש לכרסם שוב בליבותיהם של ההורים המודאגים, ניגש אדם למר לוי ובפיו בשורה מרעישה: "לפני דקות מספר התקשר אלי מכר ותיק ששמע על המגבית אותה אתם עורכים. יש בפיו הצעה מעניינת. ברצונו לתת את מלוא הסכום הנדרש, בתמורה לכך שמישהו יקנה ממנו את העולם הבא המפוקפק שלו!" (כנראה שהיו לו הרבה עבירות למכור). 

מה יעשו בני המשפחה? האם ייקחו את הסכום המוצע וכך יוכלו להושיט עזרה לבתם החולה? או שמא עליהם לדחות את ההצעה ולא לקבל את התמורה- עוונותיו של האיש האלמוני? 

הגאון הרב אשר וויס: 

לפני כ-120 שנה אירע מקרה דומה. במקרה זה היה אדם עני מרוד שלא היה באפשרותו לספק את צרכי משפחתו הבסיסיים ביותר. יום אחד נכנס לביתו שמח וטוב לב וסיפר לאשתו כי מהיום והלאה הינם עשירים וביכולתם לחיות בנחת ובשלווה. אשתו החלה לחשוד שמשהו אינו כשורה ושאלה אותו כיצד ייתכן הדבר. מיד  סיפר האיש שאיש פלוני, עשיר הכפר, ביקש לעשות איתו עסקה. האיש העשיר מכר לעני את עוונותיו ובתמורה לכך יכלכל את העני כל ימי חייו. שמעה זאת האשה ונזדעקה: "כסף תמורת עולם הבא?!" האשה רצתה לבטל את העסקה ולא הסכימה לשמוע ממנו מטוב ועד רע עד שיבטל את העסקה.

בעקבות כך, פנו השניים אל הרב והרב פנה עם שאלה זו ל-4 רבנים גדולים: המהרש"ם, ה'מחנה חיים', ה'חבלים בנעימים' וה'אבן יקרה'. ארבעתם הסכימו שאין ממשות בעסקה ואין מקום לדאגה שמא יפסידו השניים את העולם הבא שלהם.

מכאן אנו למדים לשאלתנו שעסקה זו אין בה ממשות ואי אפשר למכור את העוונות. אולם, ניתן לומר לאיש האלמוני שוודאי שנתינת סכום גדול זה להצלת נפשות לילדה החולה, יחד עם וידוי ותשובה יכולים  לכפר על עוונות האדם, ויתרה מכך, לזכות אותו בעולם הבא.

נציין שבסופו של דבר המדינה (קופת חולים) מימנו את הטיפול היקר כך שלא היה צורך בתרומה הגדולה.

*****

"ואלה שמות בני ישראל הבאים"-

ר"ת 'שביה' שאפילו כשהיו בשביה "שמות בני ישראל", שלא שינו שמותם.

וזהו שאמרו חז"ל (פדר"א מ"ח) בשביל ג' דברים נגאלו ממצרים: בשביל שלא שינו שמותם...
(בעל הטורים שמות א', א')

צ'רלי או צר לי

סיפור זה עוסק בבחור ושמו צ'רלי. צ'רלי נולד באנגליה וכבר מגיל צעיר נתקל בקשיים רבים במהלך חייו. בהיותו בן 8 התייתם מאביו. הלימודים, שלא היו קלים לו לפני פטירת אביו, רק הלכו ונעשו קשים יותר ויותר. ב"ה הוא הצליח לסיים את לימודיו, אך גם זה בקושי רב. 

בגיל 18 הוא החליט לעלות לארץ ישראל וללמוד בישיבה בירושלים עיר הקודש, אך גם כאן נכונו לו בעיות רבות. צ'רלי התקשה מאד לשבת וללמוד, ולאחר מספר חודשים הבין שעליו לצאת לעבוד. אולם כיצד יעבוד אם אינו דובר את השפה העברית? 

מיד נרשם ללימודי אולפן וניסה בכח הרצון האדיר שלו לצלוח את המשימה שעמדה בפניו: ללמוד עברית. הוא הצליח במשימה בצורה חלקית. כעת הצליח יותר לתקשר עם אנשים ברחוב אך עדיין לא היה לו הדבר קל.

לאט, לאט, הסתדר בעבודות שונות והצליח בקושי רב להביא משכורת בסוף החודש. 

עם הזמן, ראה צ'רלי כיצד חבריו מתחתנים ומקימים משפחות, ורק הוא נשאר בודד, עזוב ומיותם.

יום אחד, כאשר תיקן חלון בבית שבו עבד, ניגש אליו ילד קטן ושאל אותו במתיקות: "איש, איך קוראים לך?" "צ'רלי" ענה. "איך כותבים את השם שלך?" שאל הילד המתוק. "צ-ר-ל-י" ענה לו צ'רלי. הילד הזדרז לרשום את הדברים ואז הקריא "צרלי. מה? קוראים לך צר לי? יש לך הרבה צרות?" 

מששמע זאת צ'רלי, נתקף פתאום בפחד ובשיתוק. "אולי זהו המקור לבעיותי. שמא עלי לשנות את שמי" חשב לעצמו.

משסיים את העבודות מיהר לביתו של הרב עובדיה יוסף כדי לשאול בעצתו.

האם השם צ'רלי מביא לו הרבה צרות (צר-לי)?

תשובה:

הגר"ע יוסף זצ"ל: 

משמעות השם אינה סיבה להחליפו, אולם כדאי להחליף את השם, משום שזהו שם של גויים וכדאי לכל יהודי להקרא בשם יהודי.

הערה: באגרות משה כתב שאף על פי שגנאי הדבר לקרוא בשם לועזי אין איסור. והרבה מישראל קרויים בשמות שמקורם מהגויים. מן הסתם בהתחלה הרבנים מחו על שמות אלו, אך במשך הזמן נשתקעו השמות בישראל, ונחשבים לשמות ישראל. לכן מצינו גם גדולי ישראל שנקראו בשמות לעז כמו אביו של הרמב"ם 'מימון'.

ויש מקום לומר שמה שחז"ל שיבחו את ישראל בגלות מצרים שלא שינו את שמותיהם ובזכות זה נגאלו, זה לפני מתן תורה שלא היה היכר גדול בינינו לבין המצרים, אבל לאחר מתן תורה אין לנו חיוב מן הדין ואף לא ענין זהירות ומוסר אלא מה שנצטוינו בתורה -  תרי"ג מצוות.

וסיים האגרות משה שאף שמסתבר לו לומר כך, הוא ירא לומר דבר זה בלי ראיות גדולות.

(הערת הרב אלקנה בורשטיין: אכן במהר"ל מבואר כעין דברי האגרות משה, שהקפידא בקריאת שמות יהודים היה שייך בתחילת הווסדות האומה, עיין גבורות ה', פרק מג).

שבת שלום!