סוכות תשע"ח

ילד שנוחר בסוכה 

על פי תשובתו של הגאון הרב אשר וייס. התשובה המלאה נמצאת באתר תבונה:

במשפחת כהן חמישה אנשים שחייבים בשינה בסוכה. התעוררה להם בעיה, הם יודעים שאחד מהחמישה נוחר ובלתי אפשרי לישון לידו בגלל הנחירות שלו. הזדרזו ורצו לרב לפני שיהיה מאוחר מדי ובפיהם שאלה. מי יישן בסוכה וכיצד ינהגו?

תשובה:

הגאון הרב חיים קנייבסקי והגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א השיבו שהנוחר יישן בסוכה וכל האחרים יישנו בבית, שהרי לא אמרו המצער פטור מן הסוכה אלא המצטער הוא שפטור, והנוחר אין לו היתר לצאת, והאחרים יכולים לצאת שהרי הם לא מצליחים לישון בסוכה והם נקראים 'מצטערים'.

לעומתם סובר הגאון הרב אשר וייס שליט"א שהנוחר הוא שצריך לצאת. ומביא כמה סיבות לדבר: 

א. מצווה של רבים עדיפה ממצווה של יחיד - טובים השנים מן האחד (קהלת), ורבים העושים מצוה עדיפים מיחיד העושה מצוה, ומסתבר אפוא שהיחיד נדחה מפני הרבים. (והרי אם הנוחר יצא –שאר בני המשפחה יקיימו את המצוה ואילו אם הם יצאו רק הוא יקיימה). וכשם שמצות עשה חמור דוחה מצות עשה הקל כמבואר בגמרא במסכת פסחים נ"ט ע"א (דמצ"ע דקרבן פסח דוחה עשה דהשלמה ומביא כפרתו לאחר הקרבת קרבן תמיד), כך גם לגבי יחיד ורבים. ולכן נכון שאם יכנס הוא לישון בסוכה יהיו הם מצטערים ויפטרו מן הסוכה, אך כל עוד כולם חוץ לסוכה השאלה הניצבת לפנינו אינה בדיני מצטער, אלא בשאלה מי קודם בקיום המצוה ומי נדחה מפני מי. ומשום כן נראה פשוט דהיחיד נדחה מפני הרבים. וכעין שאמרו נוח לחבר (=ירא שמים) לעשות איסור קל בשביל שעם הארץ לא יעשה איסור חמור. וכן כאן נוח לאדם הנוחר שיצא בשביל שרבים יוכלו לקיים את מצות שינה בסוכה.

ב. החיוב שלא לצער אחרים - טעם נוסף שהנוחר הוא זה שצריך לצאת מן הסוכה, אינו קשור למצות סוכה והוא שגם בכל ימות השנה אסור לאדם לצער את חבירו ולגרום לו הפסד שינה. לכאורה פשוט שגם בכל ימות השנה כשיש כמה בני בית, או חברים בישיבה וכדו' ואחד מהם נוחר ומפריע לאחרים לישון, אין לו רשות לשכב בחדר שבו הם רוצים לישון ועליו לשכב בחדר אחר כשאפשר. ופשוט א"כ שגם בסוכות הוא זה שצריך למצוא מקום אחר לישון בו.

(ואין זה תלוי במה שנחלקו רבי יוסי ורבנן אם הניזוק צריך להרחיק עצמו או המזיק דשם מדובר בדיני נזיקין ובני"ד מדובר בתורת המדות ומניעת צער מחבירו, ופשוט שהאדם צריך לעשות הכל כדי להמנע מלצער חבירו, ועוד דבגירי דיליה מודה רבי יוסי דהמזיק צריך להתרחק כמבואר בב"ב כ"ה ע"ב עי"ש). 

ג. גם הנוחר הוא 'מצטער' - ניתן לומר שהבן הנוחר יצטער הרבה על משכבו בלילות ביודעו שבגללו נאלצו אביו ושאר בני המשפחה לבטל מצותן ולישון בבית ומן הסתם שנתו תטרף עליו, ובאופן כזה הנוחר נחשב 'מצטער' שפטור אף הוא מן הסוכה.

(וראיה שגם בסוג מצטער כזה שהצער הוא נפשי גם זה נחשב 'מצטער' יש ללמוד מהמבואר בסימן תר"מ ס"ד שמי שכבו לו הנרות בסוכה פטור מללכת לסוכת חבירו, ובמשנ"ב ס"ק כ"ב – כ"ג כתב דערב לו לאדם לאכול משלו ולא משל זולתו. ומקור הלכה זו בתרה"ד סימן צ"ה עי"ש. ומזה רואים שיש דין 'מצטער' אף בצער נפשי אף שאין בו צער גופני מוחשי כמו בגשמים וקור וכדומה)

לסיכום:  לדעת הרב חיים קנייבסקי והרב אביגדור נבנצל הנוחר יישן בסוכה והאחרים יצאו. ולדעת הרב אשר וייס הנוחר יישן בבית והאחרים הרבים יישנו בסוכה.

*****

2. שאלה דומה 

שלשה אחים ולהם סוכה קטנה ואין מקום לכולם לישון בסוכה. אחד מהם שמן ואם הוא ישן בסוכה לא יהיה מקום לאחרים, ושני אחיו רזים ולשניהם מקום בסוכה, מי יישן בסוכה?

תשובה: השיבו הגאון הרב אביגדור נבנצל והגאון הרב אשר וייס שליט"א שהשנים הרזים יישנו בסוכה מכיון שהם יותר וטובים השנים מן האחד . 

לעומתם הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א פסק שצריך לתת לאבא (בעל הסוכה) להכריע מי יישן בסוכה לפי גדולתם, מכיון שלפעמים מצוה של אחד יותר גדולה ממצוה של כמה אחרים. ראיה לדבר אנו מוצאים במסכת סנהדרין לגבי מה שמוזכר בספר שמואל שמתו שבעים וחמישים אלף, שמדובר בשבעים ששקולים כחמישים אלף. (הוסיף הרב זילברשטיין: "למה הגמרא מספרת את זה? נפקא מינה לשאלה כזאת). 

*****

האם מותר לאורחים לאכול בבר מצוה הנערך בהיתר בבית

אדם ערך סעודת בר מצוה בחוה"מ סוכות לבנו שעתה הגיע לעול מצוות בבית הכנסת. כאשר היה כל האוכל מוכן וחלק מן האורחים כבר הגיעו, ירדו גשמים ונאלצו לפרק את הכל ולהעביר את כל השלחנות והאוכל לאולם בית הכנסת. כעבור זמן מה פסקו הגשמים.

בעל השמחה שאל את הרב האם הוא מחויב לחזור לסוכה. הרב ענה שאין שום חיוב לחזור ולערוך את השלחנות בסוכה שהרי הוא נקרא 'מצטער'. למה? שהרי זו טרחה גדולה להחזיר הכל לסוכה. במיוחד שיש חשש ששוב ירדו גשמים! וכי יתכן שכל הלילה יתרוצץ בין האולם לסוכה?!

והנה, אחד האורחים התקשר לרב אשר וייס באמצע הסעודה ושאל אם מותר לו לאכול מחוץ לסוכה, הרי הוא בא רק לכמה דקות. האם יש היתר לאורחים שבאים לזמן קצר לאכול מחוץ לסוכה?

[מובן הדבר שבני המשפחה שהסבו לסעודה אינם צריכים להפסיק סעודתם ולצאת לסוכה כמבואר, אך אורחים הבאים לכמה דקות לברך את חתן המצוות, איך יאכלו חוץ לסוכה כשיש סוכה כשרה בסמוך?? איך נתיר לאורח איסור מהתורה של ביטול מצות סוכה, משום הטורח של בעל השמחה? אמנם אם נאסור על האורחים לאכול מה בצע כי התרנו לבעל השמחה לארח, לבעל הבית מותר להאכיל ולאורחים אסור לאכול?!]

תשובה:

השיב הגאון הרב אשר וייס:

א. אורח נגרר אחר בעל הבית  - יתכן שכל האורחים נגררים אחר בעל הבית. וכי מי שנכנס לביתו בשעת הגשמים ושוב פסקו הגשמים והגיע אורח, וכי נאמר לאורח שאסור לו להצטרף ולאכול עם בני הבית וצריך לאכול לבדו בסוכה, אלא מסתבר שנגרר בדינו אחר כל בני הבית, וכך גם בנוגע לאורחים שבאים לאירוע. אמנם באמת לא מסתבר לומר שאורחים רבים שבאים לזמן מועט בזה אחר זה נגררים אחר בעל השמחה וצריך עיון בזה.  

ב. עוסק במצוה פטור מן המצוה - לכאורה אפשר להביא מקור נוסף לכך שהאורחים יכולים לאכול באולם, הגמ' בסוכה כ"ה ע"ב אומרת ששושביני חתן וכן משמשי החולה פטורין מן הסוכה וכך גם פוסק השו"ע באו"ח סימן תר"מ ס"ו, וטעם הפטור הוא משום שעוסק במצוה פטור מן המצוה, והרי מבואר בדברי הרמב"ם בפי"ד ה"א מהלכות אבל שמצוות הכנסת כלה וביקור חולים גמילות חסדים הם, הרי שהעוסק בגמילות חסדים פטור ממצות סוכה, והרי גם מי שבא לשמחת בר מצוה וכדו' עוסק בגמילות חסד שהרי אינו בא אלא כדי לכבד ולהיטיב עם חבירו, ואם כן  בכלל עוסק במצוה הוא שפטור מן הסוכה.

אך באמת גם דרך זו אינה מתיישבת על הלב, כיום שהמצוות של ביקור חולים והכנסת כלה הם מצוות מוגדרות שתיקנו חכמים, ומסתבר לומר בהם עוסק במצוה פטור מן המצוה, משאין כן במה שאינו מוגדר כמצוה מסוימת מדברי חכמים אלא גדר כללי של גמילות חסדים, וכי כל הבא להשתתף בשמחה כלשהי פטור מן המצוות, הלא אין אלה אלא דברי תימה.

מסקנה: ומ"מ נראה שהשותה או אוכל פחות מכשיעור חיוב אין מזחיחין אותו, ועדיין צ"ע בכל זה.

לסיכום: קשה להכריע בזה ויש מקום להקל לאכול ולשתות פחות משיעור שחייב בסוכה. 

*****

האם אפשר לברך על הסוכה בשעת אזעקה

על פי הספר חשוקי חמד סוכה דף ד עמוד א – הגאון הרב יצחק זילברשטיין

במקום מסויים בארץ ישראל לצערנו נפלו הרבה טילים על ידי אויבינו. כל פעם שנופל טיל מופעלת אזעקה וכולם עוזבים את ביתם ובורחים למקלטים. אחד מיושבי המקום הוא בעל ביטחון בה', ואינו מפחד כלל מהטילים. כאשר הגיע חג סוכות והופעלה אזעקה הוא רצה להישאר בסוכה ולהמשיך לאכול. הבן שלו ניגש אליו ואמר לו "אבא, האם אתה בטוח שהסוכה שלנו כשרה בזמן האזעקה, הרי למדנו בכיתה שכאשר אדם בונה סוכה שאינה ראויה לדירה היא פסולה. ואם כן אולי בזמן האזעקה שכולם בורחים למקלטים הסוכה שלנו פסולה?

תשובה:

לכאורה הסוכה היא דירה סרוחה, שהרי היא נמצאת במקום שאין ראוי לדור שם.

וזה לשון  הרמ"א (סימן תרמ ס"ד) : "ואם עשאה מתחלה [את הסוכה] במקום שמצטער באכילה או בשתיה או בשינה, או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא [מפחד] מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הוי כעין דירה, שיוכל לעשות שם כל צרכיו, עכ"ל. 

אבל יתכן גם לומר שבסוכה כזו שאינה סרוחה מצד עצמה, אלא מפחד חיצוני, הדבר יהיה תלוי באדם, שאם האדם הוא בעל בטחון ואינו מפחד, הסוכה כשרה לו, וכך אמר דוד המלך 'כי יצפנני בסוכו ביום רעה'.

נכון שבסוכה שנמצאת במקום של גנבים אומר המשנ"ב (סימן תרמ ס"ק כב) שזה לא יעזו שהאדם יחליט שהוא לא מפחד מהגנבים כמו שלא יעזור שאם יגיד שהוא יכול לגור בדירה שיורדים בה הוצין, מכיון שכשיש הפגזות מועטות, בעצם אין סכנה אמתית, שלא מסתבר שמכל הארץ בדיוק על הסוכה שלו תיפול הפצצה, אלא שטבע האדם הוא לפחד וללכת למקלט, אבל אם מתגבר ואינו מפחד יכול להחמיר על עצמו, משאין כן  כשיש כאן ליסטים והסכנה מוחשית, אין לו להחמיר על עצמו כלל. מה שאין כן אדם מפחד, תהיה בשבילו הסוכה פסולה ואין לו מקום להיות בה. 

וכן אמר גם הגאון הרב קנייבסקי שליט"א שאין הדבר דומה לסוכה באזור של גנבים, כי שם המצב הוא שהסוכה אינה ראויה לישיבה כלל, אבל כאשר באופן ארעי יש אזעקה, הדבר דומה לשודד שנכנס באופן חד פעמי לסוכה, שאינו מבטל מהסוכה שם של סוכה.

וכן הסכים הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א שיש לו לברך על הסוכה בשעת האזעקה.

לסיכום: אם הוא בוטח בה' ואינו מפחד יש לומר שהסוכה כשרה לו ויכול לברך עליה.

(הערת העורך, א"ש: מה שכתב שלא מסתבר שמכל הארץ הטיל יפול על הסוכה, קצת תמוה - שהרי הארץ מחולקת לאזורים יחסית קטנים וכשמופעלת אזעקה היא מופעלת רק באזור בו אמור הטיל ליפול, כך שזה לא "מכל הארץ" אלא רק מכל העיר/אזור. בנוסף, כמו שהולכים אחר דעת הרופא בפיקוח נפש, מדוע אין הולכים אחר מומחי הביטחון שמפעילים את האזעקה ואין ממליצים לשואל להכנס למקלט למרות הסיכויים הקטנים שהטיל אכן יפול בעיר בגלל "כיפת ברזל" שב"ה מסייעת ביירוט הטילים?)

  

*****

מה עדיף לקנות ד' מינים מהודרים, או במקום ההידור לתת לעניים

על פי הספר חשוקי חמד סוכה דף יא עמוד ב – הגאון הרב יצחק זילברשטיין

ראובן אינו אדם עשיר במיוחד. הוא עובד קשה למחיתו. אמנם לפני סוכות הוא חסך פרוטה לפרוטה עד שהצטברו אצלו כמה מאות שקלים לקנות ארבעת המינים לחג סוכות הקרב ובא. אך אז התעורר אצלו ספק מה עדיף לו לעשות לקנות ד' מינים מהודרים, או לקנות ד' מינים שאמנם הם כשרים בלי פקפוק, אך אינם מהודרים, ואת הכסף הנותר יחלק לעניים?  

תשובה:

הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: יש מצווה לקנות ארבעת המינים מהודרים ומקיימים בזה מצוות "זה א-לי ואנוהו" שנאמר עליה בגמרא (סוכה דף יא ע"ב) שפירושה הוא התנאה לפניו במצוות, עשה סוכה נאה, לולב נאה. וחכמים לימדו שיש מצוה להוסיף עד שליש במחיר על מנת להדר, למשל אם ארבעת המינים הזולים עולים בחנות 60 ש"ח, מצווה על מי שיכול להדר ולקנות ארבעת המינים יפים יותר גם אם מחירם 80 ש"ח.

אמנם לפי רוב הראשונים הידור מצוה אינו ממש מצווה מהתורה אלא רק מדברי חכמים שהסמיכו אותו על הפסוק זה א - לי ואנוהו. (מדברי הראב"ד במסכת סוכה דף יא ע"ב (בהשגותיו על בעל המאור) משמע שהידור מצוה היא מהתורה, והלימוד מהפסוק היא דרשה גמורה. אולם מהריטב"א (שם) משמע שמצות הידור היא אסמכתא בעלמא, וכך משמע מהתוספות במסכת מנחות (דף מא ע"ב ד"ה אין).   

ואם כן מסתבר שעדיף לקנות ד' מינים [שהם ודאי כשרים] ויוסיף שליש על הסט הכי זול, ואת שאר המעות יחלק לעניים, וכפי המבואר ברמב"ם (בהלכות יום טוב ובהלכות מגילה פ"ב יז) שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים אלו, דומה להשי"ת, שנאמר להחיות לב שפלים ולהחיות לב נדכאים.

ומסופר על מורינו בעל החזון יחזקאל זצ"ל שביקש מאדם מקורב לקנות בעדו חוט ציצית. הזכיר הלה לפניו, שיש ב' סוגים של ציציות, ושניהם כשרים למהדרין, אבל האחד משופרא דשופרי, ומחירו פי שלוש מחבירו. מיד אמר לו, הא לך מעות בסכום הגדול שהזכרת, אולם עבורי די אם תקנה חוטי ציצית מן הסוג הזול, ואת הכסף הנותר תחלק לצדקה, ('מלך ביופיו' עמוד 649). 

נראה להוסיף שאם ראובן השואל מרגיש שהוא זקוק לאתרוג מהודר, כי הוא בזה מתעלה בתפילה ובשמחת יום טוב, אזי חייו קודמים, אבל אם האתרוג המהודר שלו חביב אצלו כמו הצדקה, יעשה במעותיו שמחת יום טוב לעניים.

סיכום: יוסיף שליש יותר מהסט של ארבעת המינים הכי זול ואת השאר יתן לצדקה אלא אם כן זה חשוב לו מאד לעבודת ה' שלו לקנות סט מהודר מאד.

*****

נדנדה בסוכה

על פי הספר חשוקי חמד סוכה דף יב עמוד א – הגאון הרב יצחק זילברשטיין

משפחה עם כמה ילדים, גדולים וקטנים היו עסוקים בבניית הסוכה שלהם בהתרגשות רבה. כל ילד נתן רעיונות משלו איך אפשר לקשט את הסוכה יפה ולגרום שהיא תהיה נעימה מאד, על מנת שיוכלו לשבת בה בשמחה במשך שבעת ימי החג. פתאום אחד מהילדים חשב על רעיון מבריק: "נוכל לתלות נדנדה בסוכה וככה נוכל להנעים מאד את הדירה בסוכה לילדים הקטנים". האבא אהב מאד את הרעיון. "ישר כח גדול" אמר לבנו האהוב, אלא שהמשיך ואמר "הדבר היחיד שאני חושש הוא שאולי זה לא כבוד סוכה שיהיה בה נדנדה. האם מתאים שהסוכה תהיה כמו גן שעשועים?"

תשובה:

הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:  נראה שמותר לתלות נדנדה בסוכה, אך דוקא אם זו נדנדה כזו שהיה מתאים לתלות אותה בסלון של כל השנה, ויעוין בערוך השלחן (סימן תרלט ס"ד) שכתב: "וכן הבגדים שפושט, אם אינם מכובדים לא יניחם בסוכה, ומקלו שהולך עמו אם אינו מכובד לא יעמידנו בסוכה, כללו של דבר, כל דבר שלא היה משהה בביתו בחדר הנאה שבו, לא ישהה דבר זה בסוכה".

סיכום: הסוכה היא כמו החדר המכובד של הבית, ולכן אם זו נדנדה כזו שמקובל לתלות בסלון כל השנה ניתן לתלות אותה בסוכה.