דף מקורות פינחס תשע"ח

החתונה או קדושת הארץ -דף מקורות לפרשת פינחס

השעה שעת ערב מאוחרת, כשלפתע נשמע צלצול טלפון. מרדכי מיהר לענות ומהעבר השני נשמעו צהלות שמחה "מזל טוב מזל טוב! שרוליק התארס!" מרדכי הצטרף לקריאות המזל טוב והחל לרקוד בסלון ביתו מרוב התרגשות.

למחרת נסע מרדכי עם משפחתו כדי לפגוש את זוג המאורסים ולשמוח יחד עמם בשמחתם. תוך כדי הסעודה החגיגית, החלו להשמע דיבורים על מיקום החתונה. בין האפשרויות שעלו הייתה גם האפשרות שהחתונה תתקיים באנגליה, שכן הכלה בלבד גרה בישראל וכל משפחתה עדיין בחו"ל.

לאחר כמה שבועות, מרדכי פתח את תיבת הדואר ובפנים היתה מונחת הזמנה חגיגית לחתונת אחיו. כאשר פתח את ההזמנה חשכו עיניו! אכן, החתונה תתקיים באנגליה. 

כעת, מתלבט מרדכי מה לעשות. הוא כל כך אוהב את אחיו הקטן ורוצה כל כך להשתתף בשמחתו. מאידך, מעולם לא יצא מארץ ישראל. מה יעשה כעת, האם יצא מהארץ וישתתף בחתונה?  הרי שרוליק כבר אמר במפורש שהוא רוצה את מרדכי איתו באירוע זה. אך, כיצד יעזוב את ארצו הקדושה והאהובה?!

תשובה:

מקור האיסור לצאת מהארץ בגמרא:

1)  תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א

ת"ר: אין יוצאין מארץ לחו"ל - אא"כ עמדו סאתים בסלע. א"ר שמעון: אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח, אפי' עמדה סאה בסלע - לא יצא. וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ

דעת הרמב"ם שלא התירו לצאת לכל המצוות אלא למצוות מסוימות (על פי הגמרא בעבודה זרה יג.) :

2) רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

תוספות מביאים את דעת השאילתות שלכל מצווה מותר לצאת מהארץ :

3) תוספות מסכת עבודה זרה דף יג עמוד א

ודוקא בהנך (ללמוד תורה ולישא אשה) מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך דקילי וכל שכן לשאר מצות שהם חשובות.

השולחן ערוך פוסק כשאילתות: 

4) שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלא סעיף ד'

ואלו מגלחין במועד; מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד, ומי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח, וכן המנודה שהתירו לו ברגל, וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל, וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל.

המשנה ברורה מבאר את השולחן ערוך הנ"ל שהתירו לצאת אפילו למצווה קלה:

5) משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות חול המועד סימן תקלא סעיף ד

פי' דמארץ ישראל לארץ ישראל או מחו"ל לחו"ל אף ביצא לטייל שאינו דבר מצוה אפ"ה מותר לו לגלח כשלא היה פנאי לגלח מבעוד יום כיון שיציאתו ברשות היתה שלא עשה איסור בזה אבל מא"י לחו"ל אינו מותר אלא ביצא להרויח או לראות פני חבירו דהוא חשיב דבר מצוה שמותר לצאת מא"י בשביל זה משא"כ לטייל בעלמא דבכה"ג אסור לצאת מא"י לחו"ל לא התירו לו לגלח :

המנחת יצחק מתלבט בשאלה דומה ולא מכריע:

6) שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן כו

בנדון לצאת מא"י לחו"ל. כתב בזה"ל, חמי וחמותי שי' נשתחררו מרוסיה זה שתי שנים, וכל מגימתם ותקותם שהחליצם להשאר בחיים למרות כל היסורים שסבלו שם, והתלאות שעברו עליהם, היתה לראות עוד ניניהם ונכדיהם, הם יצאו מרוסיה לא"י, ועד עכשיו לא הצליחו לבוא אצלינו לבקרינו, ואחד מרעיי העיר, שאולי אין להם היתר עפ"י דין לצאת לחו"ל על ביקור כזה, מה דעת כת"ר בענין זה עכ"ל. 

... והנה בטור (או"ח סוס"י רמ"ח) הביא בשם ר"ת לענין דבר מצוה, שכל מקום שאדם הולך לסחורה, או לראות פני חבירו חשוב הכל דבר מצוה, ואין חשובה דבר הרשות אלא כשהולך לטייל עיין שם, א"כ הרי מדמי סחורה וקבלת פני חבירו להדדי, וא"כ י"ל דהה"ד לענין יציאה מא"י. שוב ראיתי דכן יוצא מפורש במג"א (או"ח סי' תקל"א ס"ק ז') עיין שם, וממילא ק"ו לנדון דידן, וכ"ז לא להלכה ולא למעשה, דנמצא סתירה לזה בתשו' תשב"ץ (ח"ג סי' פר"ח), דכתב דאין לצאת מא"י לחו"ל, אלא ללמוד תורה וכו',

תשובת החשוקי חמד לשאלה שפתחנו בה: 

7. חשוקי חמד גיטין דף עו עמוד ב

 מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל לדבר מצוה, ודבר מצוה נקרא אפילו לראות פני חבירו, כמבואר במשנ"ב (סימן תקלא ס"ק יד), וכ"ש לנשואי אחיו שמותר. אולם שמעתי מגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א שאם האח בן ארץ ישראל, מעולם לא יצא מא"י, כדאי שימשיך להחזיק במעלה זו ולא יצא.