פינחס תשע"ח

"מנדריכם ונדבותיכם (כט,לט)"

הנדר המשונה

שאול היה במתח עצום. המשחק לקראת סיום ועדיין התוצאה עומדת על 0-0. 

שאול, אוהד כדורגל מושבע, כבר צופה במשחקי המונדיאל מזה כשבועיים. כעת, המתח ממש בעיצומו, והוא אינו מצליח אפילו למצמץ מרוב מתח.

כ-3 דקות לקראת סיום המשחק, הכדור מגיע לשחקן האלוף של הקבוצה אותה אוהד שאול. בתוך שניות, השחקן מצליח לעקוף 4 שחקנים ו.. גול! שאול קופץ מהתרגשות יחד עם קהל המעריצים מבעד למסך. מרוב התרגשות הוא צועק: "איזה אלופים!!! אני נודר לתת את כל המשכורת החודשית שלי כתרומה לבית הכנסת!"

בעודו שרוי באופוריה ובהתלהבות הוא קולט פתאום את אחד משחקני הקבוצה היריבה לוקח את הכדור וקולע גול יפה ומדויק. "לא!!!" נשמעת שוב זעקה בחלל החדר. 

אולם, המשחק הסתיים בתיקו 1-1 ולאחר שגם בהארכה לא הושגה הכרעה, המשיכו לפנדלים.

לאחר כמה דקות מותחות המשחק הסתיים בניצחון של הקבוצה היריבה.

שאול מסתובב בחדר מבואס לחלוטין. "איך כל זה קרה?!" "כל כך חבל!" בעודו שרוי בצער, נכנסת לחדר אשתו כשחיוך על פניה "נו, ב"ה ניצלה המשכורת החודשית שלך, הרי לא התכוונת לנדור באופן שהקבוצה שלך תפסיד!"

האם אכן שאול כעת פטור מלשלם את הכסף לצדקה? 

תשובה:

הגאון הרב דב ליאור שליט"א:

ראשית כל יש להעיר ששאול צריך להוציא את השטויות האלו מראשו. לצפות במשחקים האלו אסור משום 'מושב לצים'.  

לגבי נדרו מסתבר שעיקר נדרו היה על דעת כן שקבוצתו תנצח. ולכן במקרה זה שהפסידה לבסוף, ניתן לסמוך על המודעה שעשה בהתרת נדרים ערב ראש השנה. בדרך כלל לא סומכים על מודעה זאת לכתחילה מסיבות שונות (ראה שולחן ערוך יורה דעה, רי"א , סעיפים א-ב) אבל במקרה שלנו אפשר לסמוך על זה.  

(בנוסח שכתוב שם, האדם 'מוסר מודעה' ואומר שכל הנדרים שהוא ידור כל השנה יהיו בטלים. זה מועיל אם האדם נדר תוך שהוא שוכח שמסר מודעה לבטל את נדריו. אמנם אם הוא זכר בזמן הנדר את המודעה ואף על פי כן נדר אז הוא בעצם ביטל את המודעה והנדר יתפוס. לכן פסק הרב ליאור שאם שאול זכר את המודעה בשעת הנדר, אז הוא ביטל את המודעה ואם ברצונו לבטל את הנדר, יש לו לעשות עכשיו התרת נדרים. אבל אם הוא שכח בשעת הנדר מהמודעה אין צורך להתיר את הנדר).  

לסיכום: שאול לא צריך להתיר את הנדר ויכול לסמוך על התרת נדרים שעשה בערב ראש השנה. [1]

אבל עליו להפסיק לראות משחקי כדורגל כיון שיש בהם משום מושב לצים.

[1] כעין זה נשאל הגרי"ש אלישיב זצ"ל על ידי חתנו הגר"י זילברשטיין שליט"א, ומובא בספר קב ונקי סימן רפ"ה וז"ל : מעשה שהיה בבני זוג שבמשך שנים רבות לא זכו להיפקד בזרע של קיימא, האשה עברה טיפולים קשים ביותר, הכרוכים בסבל נורא ובהוצאות רבות, ולאחר תקופה ארוכה, זכו השניים בס"ד להיפקד, ובשעה טובה חבקו בן זכר בריא ושלם.

והנה, חלפו מספר חודשים, ובני הזוג הופתעו לגלות, כי זכו שוב להיפקד בהריון טבעי לחלוטין, ללא שום טיפול קשה ומייגע. לא היה גבול לשמחתם ומתוך רגשי הודיה על חסדי השי"ת, הכריזה האשה שאת כל המשכורת הבאה שהיא מקבלת היא מעבירה לארגון המטפל בזוגות חשוכי ילדים.

והנה, קודם שהיא קבלה את המשכורת, אירע אסון והולד שבמעי האשה מת. כעת התעוררה השאלה האם האשה צריכה לקיים את הנדר ולהעביר את משכורתה לארגון, או שמא זה נדר בטעות?

הגרי"ש אלישיב השיב שיש מקום גדול לומר שעיקר נדרה היה כדי שיוולד לה בן, ולא כדי שתפיל, ולכן כיון שיש כאן ספק, תעשה התרת נדרים, ואף שאין עושים התרת נדרים על נדרי צדקה, כמו שכתב הרמב"ם (פי"ג מהלכות נדרים הכ"ה) נדרי הקדש מצוה לקיימן, ולא ישאל עליהן אלא מדוחק, שנאמר (תהלים קטז יד) 'נדרי לה' אשלם'. מ"מ כיון שהדעת נוטה שפטורה מלשלם, הרי זה נחשב לדוחק ותעשה התרת נדרים.

*****

"בנות צלפחד...בן מנשה בן יוסף" 

רש"י: יוסף חבב את הארץ ובנותיו חבבו את הארץ 

החתונה או קדושת הארץ

השעה שעת ערב מאוחרת, כשלפתע נשמע צלצול טלפון. מרדכי מיהר לענות ומהעבר השני נשמעו צהלות שמחה "מזל טוב מזל טוב! שרוליק התארס!" מרדכי הצטרף לקריאות המזל טוב והחל לרקוד בסלון ביתו מרוב התרגשות.

למחרת נסע מרדכי עם משפחתו כדי לפגוש את זוג המאורסים ולשמוח יחד עמם בשמחתם. תוך כדי הסעודה החגיגית, החלו להשמע דיבורים על מיקום החתונה. בין האפשרויות שעלו הייתה גם האפשרות שהחתונה תתקיים באנגליה, שכן הכלה בלבד גרה בישראל וכל משפחתה עדיין בחו"ל.

לאחר כמה שבועות, מרדכי פתח את תיבת הדואר ובפנים היתה מונחת הזמנה חגיגית לחתונת אחיו. כאשר פתח את ההזמנה חשכו עיניו! אכן, החתונה תתקיים באנגליה. 

כעת, מתלבט מרדכי מה לעשות. הוא כל כך אוהב את אחיו הקטן ורוצה כל כך להשתתף בשמחתו. מאידך, מעולם לא יצא מארץ ישראל. מה יעשה כעת, האם יצא מהארץ וישתתף בחתונה?  הרי שרוליק כבר אמר במפורש שהוא רוצה את מרדכי איתו באירוע זה. אך, כיצד יעזוב את ארצנו הקדושה והאהובה?!

תשובה:

 הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:   

מבואר במשנה ברורה (סימן תקלא ס"ק יד), שמותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לדבר מצוה. דבר מצוה נקרא אפילו מי שרוצה לבקר את חבירו בחוץ לארץ. לפי זה וודאי שמותר לצאת לחתונה של אחיו בחוץ לארץ. אולם גיסי הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א הורה שאם מרדכי הוא בן ארץ ישראל ומעולם לא יצא מהארץ,  כדאי שימשיך להחזיק במעלה זו ולא יצא לחוץ לארץ.