כי תצא תשע"ח

הבחורים שהאיצו בנהג לנסוע במהירות

לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, החליטו כמה בחורים ליסוע להתפלל במירון אצל רשב"י. הבחורים אירגנו הסעה ולמחרת בשעת צהריים כבר יצאו לדרך. לצערם הרב, הדרך התארכה בשל הפקקים שנוצרו בדרך. הבחורים, שתכננו להגיע בשעת ערב מוקדמת החלו להאיץ בנהג ולהתחנן שייסע מהר יותר. מרגע לרגע אבדה סבלנותם ונדנדו לנהג בכל עת שיאיץ את מהירותו ע"מ שיגיעו כבר למחוז חפצם.

בשלב מסוים החל מאיר הנהג לכעוס על הבחורים "וכי נראה לכם שאני נהנה מהדרך המתארכת?! שבו בסבלנות ובעז"ה נגיע במהירות" אולם סבלנותם של הבחורים פקעה והללו שבו והפצירו בו ללא הפסקה שייסע מהר יותר.

לאחר כחצי שעה של נדנודים מאיר נכנע: "בסדר, אסע מהר יותר" והחל ליסוע במהירות גבוהה. סוף סוף נרגעו הבחורים והדרך הלכה והתקדמה במהירות שהשביעה את רצונם.

לפתע נשמע צופר ורמקול מאחורי רכב ההסעה. מאיר והבחורים גילו לחרדתם ניידת משטרה הקוראת להם לעצור בצד הדרך.

מאיר עצר, יצא מרכבו אל השוטר ונראה היה כי הוא מקבל עליו בהכנעה את כעסו של השוטר. כעבור דקות ארוכות חזר לרכבו עם קנס של 750 ש"ח ו-8 נקודות. בהמשך הנסיעה שרר ברכב שקט מעיק. אט, אט החלו הבחורים להתלחש בינהם. דני טען שהוא רוצה שהם, הבחורים, ישלמו למאיר את מלא הסכום, שהרי באשמתם הגביר את מהירותו. לעומתו טען אליעזר שאינו מתכוון לשלם למאיר ולו אגורה אחת, שהרי האחריות על הנהיגה היא של מאיר בלבד! הבחורים שמעו טענות חבריהם וחלק צידדו בדבריו של דני ואחרים צידדו בדבריו של אליעזר. 

כיצד הבחורים צריכים לנהוג לפי ההלכה? האם הם צריכים להשתתף בתשלום?

תשובה: 

הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א:

נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט שצ"ה, סעיף א), שמי שמגרה ('משסה') כלב להזיק למישהו, הדין הוא שחייב לשלם את הנזק מדיני שמים. (אמנם בדיני אדם בית דין לא גובים משום שזה גרמא). לא כן בענייננו שמדובר על אדם שהזיק, ובזה זו אחריותו הבלעדית של מי שעשה את המעשה על פי בחירתו, ואין על האדם שגרם לו להזיק שום חיוב, אף לא בדיני שמיים. ולכן הבחורים שגרמו למאיר להאיץ את מהירותו פטורים אף בדיני שמיים.

הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א: 

בודאי שהבחורים חייבים לשלם למאיר מדיני שמים. כעין שמצינו בגמרא (קידושין דף מג), שמי ששולח אדם להזיק ולהרע, אף שעיקר האחריות מוטלת על מי שעשה את המעשה (ואין שליח לדבר עבירה), גם המשלח יש לו עונש בידי שמיים.[1] 

הוסיף הגאון הרב אריאל שליט"א: כל השאלה של הבחורים היא לא במקום כלל! היעלה על הדעת שהם ששכנעו אותו לסוע בצורה מהירה לא יצטרפו לשלם את הקנס?! היכן המוסריות כאן? לפני הכל צריך להיות בן אדם. מה עוד שבחודש אלול לפני ראש השנה, כאשר הם אמורים לשוב בתשובה, עולה בדעתם להתנהג בצורה כזאת? יש לגעור בהם על עצם ההתלבטות. על פניו נראה שעליהם להשתתף בערך בחצי קנס, אולם כיוון שהנהג גם קיבל 'נקודות', יתכן שיש לחייב אותם את כל הקנס הכספי.

הערת העורך (דניאל קירש)- ייתכן שגם הגאון הרב חיים קנייבסקי מודה שמצד המוסריות ודרך ארץ ראוי שישלמו, אבל אין לחייב אותם בדיני שמים. 

לסיכום:  לדעת הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א האחריות על מאיר הנהג שהקשיב להם מדעתו, והבחורים אינם חייבים לשלם בדיני שמים. ולדעת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א הם חייבים בדיני שמים. והוסיף גם פשוט שכך נכון מצד המוסריות, ועליהם לשלם לפחות חצי מהקנס, ואולי גם את כל הקנס מכיון שהנהג קיבל גם 'נקודות'. 

  *****

נוסיף לסיום מכתב של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בעניין קבלת קנס מהמשטרה על עבירות של זהירות בדרכים:

מעשה בהולך רגל באמריקה שעבר ביום טוב שני של גלויות ברמזור אדום ונלקח למשטרה וקיבל קנס גבוה לשלם. לאחר יום טוב כאשר שמע על זה הגאון הרב שלמה זלמן זצ"ל כתב לו את המכתב הבא:

"..אגיד לכם נאמנה שאני נהנה כשאני שומע על מי שהוא מהקרובים והידידים שנענשים בתשלום על עבירה של אי זהירות שהולכי רגל חייבין בהן, כי כמו שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, כך גם בזה, ואם פעם משלמים קנס הרי זה "רבי געלט"  (כפרה)  לתמיד והריווח היוצא מזה מרובה על ההפסד..."

[1] לכאורה יש בית אב לכל אחת מהשיטות בחושן משפט סימן לב, סעיף ב. שם הרמ"א כתב שמי שמפתה עדים להעיד עדות שקר אינם חייבים בדיני שמים. הש"ך שם חולק עליו מכח הגמרא הנ"ל בקידושין. הקצות שם מיישב את הרמ"א שכוונת הגמרא בקידושין שיש עונש משמיים למי שמשלח את חבירו לעבירה אבל אין חיוב כספי מדיני שמיים להחזיר. לפי זה יוצא שדברי הגרח"ק מתאימים לרמ"א ולקצות, והגר"י אריאל כדברי הש"ך, וצריך עיון.