וירא תשע"ח

"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום"

רש"י: "לבקר  את החולה, אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו"

(יח,א)

סיוע לחולה

(על פי חשוקי חמד יומא כו,ב)

שלמה הוא רופא בכיר באחד מבתי החולים בארץ, וכן הרופא היחיד בישובו. בשנה האחרונה, ביום כיפור, הוא נקלע לדילמה קשה.

בזמן ההפסקה בין תפילת מוסף למנחה הוא הגיע הביתה ועמד לנוח מעט. 

שלמה כבר נכנס למיטה כשלפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת. בפתח עמדו שניים מהשכונה וסיפרו לו שאיציק, אחד מחברי הישוב סובל מאד מפריצת דיסק. איציק צועק ובוכה בגלל הכאבים החזקים ומתחנן לעזרה בשיכוך הכאבים. חבריו ניסו להרגיע אותו, אך איציק סובל מאד והתחנן שיימצאו מישהו שיכול להזריק לו תרופות משככי כאבים.

ממשמע זאת שלמה, הבין שבידו הדבר. יש לו את התרופות הנדרשות וגם את המיומנות הנדרשת להזרקת התרופות לגופו המיוסר של איציק.

שלמה רצה מאד לצאת לעזרת החולה המיוסר, אך בעיה גדולה עמדה בפניו. שלמה, אינו צעיר כלל וכלל. שלמה, הרופא היחיד בישוב, הינו יהודי מבוגר בן שבעים. הוא ידע בוודאות שאם יעשה את הדרך הארוכה לביתו של איציק הוא לא יעמוד במאמץ. יום זה היה יום חם ושרבי וההליכה הארוכה תכניס אותו למצב שיצטרך לשתות כדי מפני מפיקוח נפש. 

שלמה התחבט דקות ארוכות בשאלה הקשה ולא ידע מה יעשה. האם עליו ללכת לחולה המיוסר ולהקל עליו מכאביו ובכך להגיע למצב של שתיית מים? או שמא לא ילך וילך מיד בצאת הצום, שהרי איציק אינו בסכנה אלא רק סובל מאד?

תשובה:

הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל:

יהודי צריך לעשות את מה שה' רוצה ממנו עכשיו. עכשיו הרופא צריך לקיים מצווה לרפא יהודי שסובל מכאבים.  אחר כך, אם יצטרך לשתות, אז יעשה זאת. זהו הסדר הנכון וכך ניתנה לנו התורה. 

הוסיף על כך הרב זילברשטיין: תשובתו של רב אלישיב הוא כלל גדול בעבודת ה'. עלינו לעשות את מה שה' רוצה מאיתנו עכשיו.   

*****

"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"

(יח,יט)

לחנך את העבריין

(מתוך שיעור של רב זילברשטיין, ג' חשון תשע"ד)

באחד ממשרדי ביטוח הלאומי בארץ ישנם תורות ארוכים. משרד זה נפתח רשמית רק בשעה שמונה בבוקר, אולם, כבר לפני כן משתרך תור ארוך של אנשים המנסים להקטין את זמן העמידה בתור.

יום אחד, בשעה 7:40 החלו להגיע אנשים ולחכות בתור כדי שייכנסו בין הראשונים ויוכלו להמשיך בשגרת יומם העמוסה. בשעה 7:56 עמדו בתור תשעה אנשים, כאשר לפתע הופיע יואב. יואב, אדם גבוה מאד וחסון, התקרב לעבר הכניסה ולמרבה הפלא נדחף, עקף את התור כולו ונעמד ראשון ליד הדלת. אנשים ניסו להעיר לו ולהסב את תשומת ליבו לתור שנוצר, אך הוא התעלם ואף צעק עליהם "תשתקו, אתם לא תגידו לי מה לעשות!"

מיד השתתקו האנשים מפחד למרות שבליבם פנימה כעסו מאד.

בשעה שמונה, נפתחו הדלתות והאנשים נכנסו פנימה לפי התור. בתוך המשרד יש שלושה דלפקים, שפעילים בו זמנית. כעת התיישבו יואב והשניים שהיו ראשונים בתור כדי לקבל את השרות הנדרש להם.

יואב מתיישב בדלפק ושם לב שרק אצלו העניינים לא זזים. הוא רואה את האנשים שהיו מאחוריו מסיימים ויוצאים ובמקומם נכנסים הבאים בתור. בינתיים, הפקיד שואל אותו כבר בפעם השלישית: "רגע, תזכיר שוב איך קוראים לך?" ויואב, שמתחיל להרים את הקול עונה לו: "כבר אמרתי לך, יואב" "אהה" עונה הפקיד. בינתיים, הפקיד מתנצל שיש בעיה במחשב ונראה שמנסה לסדר את הבעיה. יואב, כבר רותח מזעם, נראה שעומד להתפוצץ בעוד שניה. 

לאחר עוד כמה דקות כאלו, המחשב חוזר לעבוד כרגיל והפקיד מסיים את הענייין בזריזות. יואב, נעמד כבר לצאת, תוך כדי ששם לב שכל האנשים שהגיעו לפניו כבר יצאו וסיימו. לפני שהוא קם, אומר לו הפקיד: "תשמע, אדוני, ראיתי בדיוק מה התחולל בדקות שלפני פתיחת הדלתות. ראיתי את האנשים עומדים ומחכים בחוץ עוד לפני שאתה הגעת. ראיתי כיצד הגעת ולא התייחסת להערותיהם של האנשים המחכים. ראיתי כיצד זלזלת בהם ובזמנם ודחפת את כולם בתור תוך צעקות ואיומים. אני לא מפחד ממך. דאגתי שתקבל שירות בדיוק בזמן המגיע לך ולא רגע אחד לפני."

יואב, ניסה להרים את קולו, אך ידע שהפקיד צודק ויצא משם במהירות ובבושת פנים.

בסוף היום, כשחזר הפקיד לביתו, הרהר במה שקרה ושאל את עצמו האם נהג כראוי כשעיכב את יואב, או שמא היה עליו לנהוג אחרת?

תשובה:  

הגאון הרב יצחק זילברשטיין:

הפקיד קצת שגה במה שהוא עשה. 

טוב היה אילו היה פונה למנהל הסניף. מנהל הסניף יש בידו הסמכות לבקש מיואב לחכות לתורו, מבלי לגרום לכל האנשים שבתור לחכות שיסיים עם יואב כדי שגם הם יוכלו לקבל את השירות המגיע להם.

אולם, על פי הדין מעשהו של הפקיד היה בסדר, שכן עדיף לממתינים שימתינו עוד כמה דקות ובשל כך יואב ילמד לקח לעתיד, מאשר שבעתיד יעשה דברים דומים למעשהו זה ויגזול שוב את זמנם של הציבור.

(כעין זה מבואר בבא מציעא דף כז: שלשיטה שסימנים לא דאורייתא מחזירים אבידה בגלל שכל אדם רוצה שגם לו יחזירו את האבידה שלו על פי סימנים, כנ"ל כאן נוח לממתינים בכך בטווח הארוך אף שמפסידים בטווח הקצר ).