חיי שרה תשע"ח

 "ויאמר אחיה ואמה” - רש"י:

ובתואל היכן היה? הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו"

שפתי חכמים: "רצה לומר היה נותן סם המוות בקערה באכילה, ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש בדבר... והוא הרגיש בדבר ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, ובתוך כך סבב המלאך הקערה ובא סם המות לפני בתואל ואכל ומת"

בראשית כד, נה

רעל בכריך

(על פי חשוקי חמד בבא קמא דף סט עמוד א ושיעור הגאון רב אשר וייס בנושא 'חושד בכשרים')

מעשה בסטודנט ושמו סטיב באחד מבתי הספר לרפואה בארצות הברית שלא הצליח חברתית. מהר מאד, הפך הסטודנט למטרה להשתלחות ולהתגרות על ידי שאר התלמידים. 

מעשי ההתעללות וההתגרות של הסטודנטים הגיעו לרמה כזאת שהיה אחד מהם, ג'וני שמו, מתגנב יום יום, לוקח בחשאי את הכריך של סטיב ואוכל אותו להנאתו לקול תשואותיהם של חבריו הסטודנטים. כמובן, שאף אחד מהסטודנטים האחרים לא ניסה לעזור לסטיב למצוא את הגנב או למנוע ממנו לקחת את האוכל שלו.

סטיב הרגיש שאינו יכול לסבול את עוגמת הנפש והבזיון עוד יום נוסף.

למחרת, בעיצומה של ההרצאה שלאחר הפסקת הצהריים, החל ג'וני להשתעל, להכחיל ולהקיא והיה נראה כמי שעומד למות.

מיד נעמד סטיב והרגיע את הרוחות באומרו את הדברים הבאים: "ברגע זה התברר לי מיהו הגנב שלוקח לי את הכריך מדי יום, אני הוא שרקחתי חומר כימי רעיל ומסוכן, והטמנתי בכריך שלי, מה שגרם לו לגנב להרעלה קשה וקטלנית." מיד לאחר מכן, בזריזות וביעילות שלף חומר אחר שבכוחו לנטרל את השפעת החומרים הרעילים.

צוות ההצלה השתמש בחומר ופעל על פי הוראותיו של סטיב ובכך ניצלו חייו של הגנב, ג'וני.

מכאן ואילך דרך כוכבו ומעמדו של סטיב, שהפך ל"גיבור האוניברסיטה". 

מעשה זה סופר על ידי אחד הנוכחים במקום, שהיום משמש כראש מחלקה באחד מבתי החולים בארץ. רופא זה שאל האם מותר ליהודי לעשות מעשה שכזה, שעלול לגרום למותו של הגנב?

תשובה:

הגאון הרב אשר וייס שליט"א:

היה רב אחד שפסק שמותר היה לו להרעיל אותו. הוא הביא ראיה לדבר מהמבואר במסכת דרך ארץ (פרק ג ה"ג) "מעשה ברבי יהושע שהכניס אצלו אדם אחד, נתן לו אכילה ושתייה, והעלהו לגג, ונטל את הסולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש, עמד בחצי הלילה, ונטל כל הכלים, וכרכן בטליתו, וכיון שבקש לירד, נפל מן הגג, ונשברה מפרקתו הימנו. לשחרית בא ר' יהושע ומצאו, אמר לו ריקה, כך עושין בני אדם כמותך, אמר לו לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי, אמר לו ריקה, אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. מכאן אמר רבי יהושע, לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדן כרבן גמליאל", עכ"ל. הרי שמותר לאדם לעשות מעשה כדי שהגנב יפול וישבור מפרקתו.

אולם חלילה, אין לעשות מעשה כזה ודינו כרוצח וגדול עוונו מנשוא, (רק שהמרעיל לא יתחייב על זה בבית דין כיון שזה לא הריגה בצורה ישירה אלא גרמא). כלומר, אין לקחת את הדין לידיים. הרי גנב לא חייב מיתה וגם אם היה דינו מיתה, הרי אף אחד לא העמיד את הגנב לדין, וגם אין סמכות בימינו לדון דיני נפשות).

אין להביא ראיה מהסיפור במסכת דרך ארץ כיוון שרבי יהושע לא התכוון שהגנב ייפול וימות אלא כל כונתו היתה למנוע ממנו לברוח עם שללו, אלא שהגנב ניסה לברוח באמצע הלילה ולא שם לב שהסולם אינו במקומו ונפל ונשבר מפרקתו.  

לסיכום: חלילה לעשות מעשה כזה.    

(להרחבה מומלץ לעיין בקונטרס של הגאון הרב מנחם בורשטיין שליט"א בשם 'האם מותר להרעיל גנב'. בין השאר מובאת שם דעתו של רב זילברשטיין שהתיר לעשות כן. אמנם מומלץ לעיין בכל התשובה שהמעיין יראה שהרב זילברשטיין מאד מסייג את הדברים. הוא רק מתיר במקרה הספציפי הזה שיש כאן בחינת 'רודף' כלפי התלמיד הזה שעלול לשלוח יד בנפשו מרוב צער).

*****

"ה֣'׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם"

בראשית כד, ז

האחות העקשנית

(על פי חשוקי חמד בכורות דף כח ע"ב)

סיפורנו עוסק בשני חברים בישיבה מסוימת. האחד, דוד, אברך, נשוי, ואילו חברו ששון, רווק.

ברבות הימים, החליט דוד להציע לששון שידוך מצוין. פנה דוד אל ששון והציע לו בחורה נפלאה, בעלת מידות טובות שהיא במקרה, או לא במקרה, גם אחותו. שמע ששון את ההצעה והסכים להפגש עם הבחורה.

כעבור מספר פגישות, ניגש ששון לדוד בשאלה. "תראה" אמר ששון, "אחותך שרה היא ממש בחורה מצוינת, אך יש לי בעיה אחת המטרידה אותי מאד. נראה, שאחותך היא ממש עקשנית. כל הזמן היא מתעקשת על דברים ולא מוכנה לוותר. האם נראה לך שנוכל לחיות באהבה ושלום האחד עם השני?"

שמע זאת דוד, שהכיר את אחותו שהיא עקשנית, אך לא רצה לקלקל את השידוך, ולכן אמר לו, זה נכון, שהיא קצת עקשנית, אבל לא בצורה קיצונית ואין לך לחשוש מזה, אחרי החתונה אני בטוח שהיא תוותר לך מתוך האהבה שתהיה... ששון אמר שאם כך, הוא סוגר את השידוך רק על סמך דבריו של דוד שהיא אינה עקשנית כל כך.

למחרת, החליטו השניים להתחתן ואכן לאחר תקופת ההכנות עמדו שניהם נרגשים ושמחים תחת החופה.

לצערנו, מיד לאחר החתונה התגלו בעיות. ששון ושרה לא הצליחו להסכים על שום דבר. כל דבר שרצה ששון לא רצתה שרה. ששון ניסה להתגמש ולוותר אך לאחר שבועות מספר הרגיש כי הוא משתגע. אשתו מתעקשת על ה-כ-ל!

מהר מאד, הגיעו הדברים לידי גירושין. לפני הגירושין, ניגש ששון אל דוד, ואמר לו: "דע לך שיקרת לי, סמכתי עליך, ואיני מוחל לך, אלא אם תשלם לי חמישים אלף שקל שזה הסכום שהשקעתי בכל ענייני החתונה." ניסה דוד לבקש מחילה מששון שלוש פעמים, אך ששון מאן למחול.

עברו כמה שנים ודוד עדיין לא נפקד בזרע של קיימא. הוא חשש שזה נובע מקפידא של ששון, על ששיקר לו. לכן בא לשאול: האם אני צריך לשלם לששון, על זה שייעצתי לו להתחתן עם אחותי, ואמרתי לו שאחותי לא כל כך עקשנית?

תשובה: 

הרב הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א:

בדיני אדם ודאי שהוא לא חייב לשלם כי גם אם דוד היה אשם, הרי מדובר על גרמא ולא נזק ישיר. 

ובדיני שמים (והקפידא של ששון) גם נראה שהוא לא צריך לשלם, ואין עליו קפידא בדבר. הסיבה לכך היא שששון היה צריך לברר קצת יותר ולא לסמוך לגמרי על דוד בפרט שהוא אח ותפקידו כאח לדאוג לאחותו ('מבשרך אל תתעלם'). בנוסף, לשדכן מותר קצת לשנות מהאמת, כדי לעשות שידוך (כעין שכתב השולחן ערוך שמותר קצת להגזים בהספד על מת), במיוחד שבדרך כלל עקשנות היא מדה שפעמים רבות לאחר החתונה מתגמדת. אחרי הכל, דוד התכוון לטובה. 

גם אצל אליעזר השדכן הראשון, ראינו ששינה בלשונו. דוגמא אחת מה שמבואר ברש"י (בראשית כד מז) שאליעזר שינה את הסדר, שהרי הוא תחלה נתן הנזם והצמידים ואחר כך שאל בת מי את, ולהם סיפר שקודם שאל ואח"כ נתן, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא (עיין בתשובה בחשוקי חמד עוד דוגמאות לשינויים של אליעזר).

לסיכום: אין שום צורך שדוד ישלם כסף על מנת לפצות את ששון.

שבת שלום ומבורך!