תולדות תשע"ח

"ויגדלו הנערים "

(בראשית כה)

מי יקרא בתורה?

(על פי הספר חשוקי חמד מסכת מגילה דף כד)

בבית כנסת מסוים נקבע כלל שמשפחות שמעוניינות לחגוג בר מצווה לבניהם בקריאת המפטיר חייבים להודיע על כך לגבאי שישה חודשים מראש (נציין שבבית כנסת זה נהגו כמו בהרבה מקומות שחתן בר המצוה קורא רק את המפטיר ולא את כל הפרשה). 

חזי התכונן לקריאה בתורה של המפטיר בשבת פרשת תולדות, ואביו הודיע לגבאים על כך כפי שנדרש. ביום חמישי בצהריים,שבוע לפני פרשת תולדות, ניגש שמואל יחד עם בנו דוד לגבאי והודיע לו שבשבוע הבא, פרשת תולדות, דוד חוגג בר מצווה והוא מתכונן לקרוא בתורה.

פניו של הגבאי העידו שהדברים אינם כל כך פשוטים כפי שחשב שמואל. "צר לי", פנה הגבאי אל שמואל "אך בשבת הבאה כבר יש ילד שקורא את המפטיר. הוריו הודיעו על בר המצווה כבר לפני כ-8 חודשים. תסלח לי, אך אין ביכולתי לעזור לך. בנך לא יוכל לקרוא את המפטיר בשבת הבאה". דוד, שהתכונן זמן רב כל כך לקריאה, לא הצליח להתאפק ופרץ בבכי. כל דמיונותיו על הקריאה, על המשפחה שתבוא, החברים שישמחו יחד איתו, הכל נהרס לו עכשיו!

הגבאי, שבתחילה לא התייחס לבקשה של שמואל ודוד, החל להתחרט. אולי עליו למצוא פשרה בין המשפחות? אולי יפנה למשפחתו של חזי וישאל מה דעתם? ואולי, הוא צדק, ככה אנשים ילמדו לבוא ולהודיע על בר המצווה בזמן!

תשובה:

הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

לכאורה, מכיוון שהכלל בבית הכנסת הוא שצריך להודיע על הקריאה חצי שנה מראש, אין להתחשב במי שמודיע מאוחר. אמנם זה כואב למשפחתו של דוד, אך צריך לעמוד בכללים. 

הרב זילברשטיין החליט להתייעץ עם חמיו, הרב אלישיב זצ"ל, והוא השיב כך:

אמנם יש כללים, אך דוד לא אשם שאבא שלו לא עמד בכללים. לא יהיה זה נכון לגרום צער לדוד על לא עוול בכפיו. לפיכך, כדאי לפנות לשתי המשפחות ולהציע להם להעלות גורל מי יזכה בקריאה בתורה בשבת זו.

לסיכום: מין הדין אין להתחשב במי שמודיע מאוחר אך ראוי שיטילו גורל.

*****

וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ

(בראשית כז)

כיבוד אב חולה

(על פי הספר חשוקי חמד בבא מציעא דף לב ע"א - ענין ג)

יוסף הוא איש מבוגר, שחלה בשנים האחרונות במחלה נוראית ושמה אלצהיימר. בעקבות כך, הוא עבר להתגורר בביתו של בנו, שמעון, והלה טיפל בו במסירות בכל מה שנדרש. עם השנים, המחלה הלכה והחריפה, והטיפול באב החולה נעשה קשה יותר ויותר. המצב הגיע לכך שיוסף היה מתעורר עם בקשות מוזרות מדי לילה. בתחילה היה מעיר את בנו וכלתו 3-4 פעמים בלילה. אולם, המצב הגיע לכך שיוסף היה מעיר את שמעון כשמונה עשרה פעמים בלילה אחד! כמובן שבמצב זה שמעון ואשתו התקשו מאד לישון ולתפקד כפי שצריך. 

בנוסף, המחלה גרמה ליוסף להשתגע והוא היה מאשים את בנו בגניבת בגדיו, נעליו ועוד.

כעת, שמעון ואשתו הרגישו שאינם יכולים להמשיך לטפל באב החולה. הסבל היה גדול מאד בעבורם. לילה אחד הם החליטו שישימו את האב בבית אבות שבו יוכל לקבל טיפול טוב ומסור.

אולם, מששמע זאת האב קמה מהומה. האב החל לצעוק ולהשתולל על בנו והודיע שאינו מוכן בשום פנים ואופן לחיות בבית אחר מלבד ביתו של שמעון. 

מה יעשה שמעון? מצד אחד, הוא אוהב את אביו. אביו השקיע בו בילדותו וכל חייו העניק לו את אשר יכול היה לתת. כעת, משחלה האב, חובתו של שמעון לכבדו ולסייע לו כפי הצורך. מצד שני, החיים בבית עם אביו הפכו ממש לבלתי נסבלים. הוא מרגיש שעוד רגע הוא ואשתו ישתגעו בעצמם מהטיפול באב החולה.

תשובה:

הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א: 

ה"חיי אדם" אומר שאדם צריך לכבד את אביו ואימו כהכרת טובה לכך שהם טיפלו בו בצעירותו. לפיכך, שמעון צריך לערוך חישוב האם אביו היה מטפל בו אילו שמעון היה מתנהג באותה צורה בילדותו. באם אביו היה משאיר אותו בביתו אילו היה צועק עליו ומבזה אותו באותה מידה, כך עליו לנהוג כלפי אביו. אולם, אם אביו היה מוציאו מביתו ושם אותו במוסד, כך הוא יכול לנהוג כלפי אביו. 

לעומתו הגאון הרב אלישיב זצ"ל סובר שישנן שתי גישות בין הראשונים למצוות כיבוד הורים. יש הסוברים שזו מצווה שבין אדם לחברו (ספר החינוך מצוה לג) ומאידך, יש הסוברים שזו מצווה בין אדם למקום. מדוע? משום שהקב"ה וההורים שותפים ביצירת הוולד, לכן הוקש כבוד הורים לכבוד המקום. מסיבה זו מצוות כיבוד הורים נמצאת בלוח הראשון של עשרת הדברות שאלו מצוות שבין אדם למקום (רמב"ן) .

אם זוהי מצווה בין אדם לחברו אזי מה שהרב קנייבסקי אומר יכול להיות נכון. אבל אם זוהי מצווה שבין אדם למקום, עליו לכבד את אביו בכל מצב ללא קשר אם היה עושה כך עבור בנו.