ויצא תשע"ח

וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי

לגלות את הגיל?

(מתוך שיעוריו של הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א)

מעשה בחסיד גור ושמו יעקב. בתקופת שידוכיו הציעו ליעקב בחורה, גם היא חסידת גור, שמה רבקה. במהלך הבירורים שלפני ההיכרות, נאמר ליעקב שהבחורה הינה בת 21.

ב"ה השניים נפגשו, ולאחר מספר פגישות החליטו להתחתן. השניים כבר הודיעו למשפחותיהם, וכולם שמחו והתרגשו. אולם, דבר מה הפריע לרבקה והיא הזדרזה בעיצומם של ההכנות למסיבת האירוסין לביתו של האדמו"ר מגור, בעל ה"בית ישראל". משנכנסה לאדמו"ר סיפרה לו שאמנם נאמר ליעקב בשידוכים שהיא בת 21, אך האמת היא שהיא כבר בת 23!

שמע ה"בית ישראל" את הסיפור וחש שאינו יכול להכריע בשאלה שכזו. הרי אם יאמרו את האמת, וודאי שהבחור ייפגע ואולי יבטל את השידוך? מצד שני, כיצד ייתכן לומר שהאשה תסתיר מבעלה את גילה האמיתי?

בגלל הקושי לפסוק בשאלה, ביקש האדמו"ר מרבקה ומשפחתה שייפנו לגאון הרב אלישיב כדי לדעת כיצד ינהגו. 

כיצד תנהג רבקה? האם תאמר את האמת או שמא תעלים פרט זה מבעלה לעתיד?

תשובה:

הגאון הרב אלישיב שמע את הדברים ואמר לרבקה: "עליך לומר את האמת". מששמעה זאת, החלה לרעוד ואמרה לרב "אני מעדיפה לבטל את האירוסין ולא לומר לו ששיקרתי, שהרי אם אומר עכשיו את האמת, בעלי יזכור לי כל חיי ששיקרתי לו לגבי גילי". שמע זאת הרב, חשב ואמר: "תראי, אם לא תאמרי לו את האמת האם תצטרכי לשקר פעם נוספת?" רבקה השיבה שאין סיבה שתצטרך לשקר שוב. מששמע זאת, הסכים הרב שתשאיר את זה כך (ולא לגלות) ובירך אותה בברכת מזל טוב ואיחל לה חיי נישואין שמחים ומאושרים.

משנשאל הרב אלישיב למקור לתשובתו, ענה שהחתם סופר נשאל שאלה דומה, אולם במקרה של החתם סופר הכלה שיקרה ואמרה שהיא בת 25 כאשר היתה בפועל בת 40! במקרה זה, החתם סופר פסק שעליה לומר את האמת שכן סיכוייה ללדת אינם גבוהים בשונה מאשה בת 25, לכן זהו מקח טעות.

מסיפור זה למד הרב אלישיב שרבקה, שהשקר לגבי גילה לא היה משמעותי, יכולה שלא לומר את האמת.

*****

"וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ"

יהלום של ילד

(על פי חשוקי חמד מגילה דף כד)

לכבוד יום נישואיו ה-15, החליט משה לקנות לאשתו שושנה טבעת יהלומים גדולה ויוקרתית. משה רצה לבטא בכך את אהבתו והערכתו לאשתו האהובה.

שושנה שמחה מאד בטבעת המיוחדת והתרגשה מאד לענוד אותה. יום יום הסתכלה בטבעת ונהנתה מיופיה. בוקר אחד, כחודשיים לאחר קבלת הטבעת גילתה לחרדתה שהטבעת איננה! חיפשה שושנה בכל מקום אפשרי, חיפשה וחיפשה, אך לא מצאה. בצער רב סיפרה לבעלה על הטבעת שנעלמה.

מששמע זאת משה, כעס מאד. "כיצד הצלחת לאבד טבעת כל כך יקרה ויפה?!" צעק עליה. שושנה ניסתה להתנצל אך משה לא נרגע. במשך ימים רבים היה מציק לאשתו בעניין הטבעת וכועס על האבידה הגדולה.

אחד מילדיהם, רפי שמו, לא יכל לעמוד עוד במבטיהם הכועסים של הוריו זה על זה. כל הזמן חשב כיצד יוכל להשכין שלום בין הוריו. לפתע הבזיק במוחו רעיון. רפי זכר בדיוק איך נראת הטבעת ואפילו ידע באיזה חנות רכש אותה אביו. הרעיון היה כל כך פשוט שהוא לא הבין איך לא חשב על כך קודם. הוא ילך לחנות ויקנה טבעת בדיוק כמו זו שאבדה. לאחר מכן יאמר להוריו שהאבדה נמצאה!

בעיה אחת עדיין עמדה בפניו. כיצד ישיג סכום המתאים לרכישת טבעת שכזו? כיצד יצליח ילד בן 13 לגייס סכום מספק לטבעת יהלומים יוקרתית? מיד עלה בראשו רעיון. אולי, אולי יקח מאביו את הכסף מבלי שישים לב? נכון שאסור לגנוב כסף מאביו, אך גם המריבות שבין הוריו הם ממש לא נעימים. כיצד ינהג?

תשובה:

הגאון הרב אלישיב זצ"ל:

בגמרא מסופר על רב רחומי שלמד תורה כל השנה וחזר לביתו ליום הכיפורים. שנה אחת, היה כל כך עסוק בתלמודו ששכח לשוב לביתו. אשתו, שחיכתה כל השנה לשובו החלה לבכות. באותו הרגע שהזילה דמעה, קרס הגג שעליו למד רב רחומי, ורב רחומי נפל ומת. מכאן שבעל שפוגע באשתו נמצא בסכנה שהוא עלול להיענש בחייו.

לפיכך, אם מטרת גניבת הכסף היא בכדי לשמור על חייו של אביו, שלא ייפגע חלילה מדמעותיה של אשתו, אזי ניתן לגנוב את הכסף, כאשר לאורך הזמן עליו להחזיר את הכסף לאביו. אולם, אם מטרת הגניבה היא רק בכדי לשמח את אימו, אזי אסור בהחלט לגנוב את הכסף.