יעקב התקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפילה ולמלחמה
(רש"י, לב,ט)
הכרת הטוב
בוקר אחד, החל נפתלי להרגיש ברע. לאחר כמה דקות הוא התמוטט והובהל לבית החולים זיו בצפת כאשר הוא סובל מהתקף לב. הרופאים החלו במאמצי החייאה על ידי מכות חשמל, אך ללא הועיל. התייעצו הרופאים זה בזה והחליטו שאין טעם להמשיך, אדם זה לא יחיה.
אולם, רופא אחד, שלא היה יהודי, התעקש לנסות עוד קצת במאמצי ההחייאה. ואכן, לאחר מכות חשמל ועיסויים נוספים, צלחו מאמצי ההחייאה ובכך הציל הרופא הגוי את חייו של נפתלי.
במהלך השנים נוצרו בין נפתלי לרופא יחסי ידידות והיו נפגשים לשוחח מפעם לפעם.
יום אחד, חלה הרופא והצטרך לתרומת כליה. כששמע זאת נפתלי מיד עלה בראשו שברצונו לגמול לידידו טובה שהחזיר לו את חייו. הלך נפתלי לבדיקות הנדרשות והתברר שהוא כשיר לתרום לידידו הרופא אחת מכליותיו.
האם יכול נפתלי לתרום לרופא הגוי את כלייתו?
תשובה:
הגאון הרב יצחק זילברשטיין:
לכאורה היה נראה שכדאי שנפתלי יתרום את כליתו כהכרת טובה לרופא. ניתן ללמוד זאת מספר יהושע, שבו רחב סיכנה את חייה כדי להחביא את המרגלים שבאו ליריחו. לפני שיצאו ממנה, הבטיחו המרגלים שיצילו אותה ואת משפחתה גם במחיר של סיכון חייהם. (עין רד"ק על הפס' "נפשנו תחתכם למות")
אולם,שאלתי את מורי חמי הגאון הרב אלישיב והוא חלק על ההשוואה למרגלים אצל רחב, משום שהרופא לא סיכן את חייו בכדי להציל את נפתלי, אלא היה מסור לחולה, ואולי אף יותר ממה שנדרש כרופא (לעומת רחב, שסיכנה את חייה בהכנסת המרגלים לביתה).
לכן, פעולת תרומת הכליה יש בה הקרבה גדולה יותר מאשר הפעולה אותה עשה הרופא, לפיכך יש כאן ענין של "לא תחנם" (איסור ליהודי לתת מתנת חינם לגוי) שכן תרומת כליה היא מתנה גדולה מאד .
בנוסף לכך, אסור ליהודי לחבול בעצמו ורק מטעם פיקוח נפש מותר ומצווה לתרום כליה ליהודי.
לפיכך, אסור לנפתלי לתרום את כליתו לרופא הגוי.
אמנם הגאון הרב אשר וייס פסק: נפתלי רשאי לתרום את כליתו לרופא הגוי כהכרת טובה. אמנם מכיוון שיש בזה סיכון מסוים, אי אפשר לומר שזהו הדבר הנכון ביותר, אך אם ברצונו לעשות כן, רשאי.
לסיכום: לשיטתו של הרב אלישיב אסור לנפתלי לתרום את כליתו לרופא הגוי. לעומתו, סובר הרב אשר וייס שנפתלי יכול לתרום את כליתו לרופא הגוי.
*****
"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" (בראשית לד,כה)
מכאן שילד נעשה בר מצוה בגיל 13, שהרי לוי היה באותו זמן בן 13 והתורה קוראת לו 'איש'.
(הרב עובדיה מברטנורא, אבות ה, כא)
הדור מצוה?
סיפורנו עוסק בסופר סת"ם שהיה כותב תפילין יקרות ומיוחדות מאד. יום אחד ניגש אל הסופר אדם שניכר עליו שאינו שומר תורה ומצוות, משה שמו, וביקש לקנות את התפילין היקרות ביותר עבור בר המצווה של בנו. הלך הסופר והוציא את הסט המהודר ביותר ומכר לו אותם ב-5000 שקלים. כעבור מספר שנים שוב חזר משה ושוב ביקש לקנות את הסט המהודר ביותר עבור בנו השני שחוגג בר מצווה. שוב קנה משה תפילין ב-5000 שקלים. כעבור 3 שנים חזר משה ובפיו אותה הבקשה, הפעם לבנו השלישי. בזמן שהסופר חיפש את הסט המבוקש, שאל את משה: "האם בניך מניחים את התפילין מדי יום?" "האמת" ענה לו משה,"לצערי הם אינם מניחים את התפילין כלל וכלל. להיפך, התפילין מונחות בארון מאז יום בר המצווה". "אם כך," אמר הסופר "אולי לא כדאי להשקיע סכום רב כל כך בתפילין? אולי עדיף לקנות סט זול יותר ואת הכסף הנותר לתת כצדקה לעני לקניית תפילין?" שמע זאת משה ואהב את הרעיון, אך הסופר הציע שלפני שיקבלו החלטה ילכו השניים לגאון הרב יצחק זילברשטיין לשמוע מה יפסוק.

תשובה:
הגאון הרב יצחק זילברשטיין התייעץ עם אחד מגדולי הדור, שהציע שמוטב לקנות את התפילין המהודרות והיקרות שהרי אותו ילד יניח את התפילין כנראה רק פעם אחת בחייו. לכן עדיף שבאותו הפעם התפילין יהיו המהודרות ביותר שיש. יתרה מכך, אולי קדושת התפילין המהודרות ישפיעו על הילד לעשיית מצוות נוספות.
הגאון הרב אלישיב לא הסכים עם רב זה ואמר שלא כדאי לקנות תפילין מהודרות כל כך, שכן רק אדם בעל מדרגה גבוהה שייך שיקנה לעצמו תפילין מהודרות כל כך. לפיכך, עדיף שיקנה לבנו תפילין מהודרות פחות ובסכום הנותר יקנה סט נוסף לעני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה