יום העצמאות תשע"ח

הטבלת רשת המנגל

חיים ואשתו התכוננו לאירוח המשפחה ביום העצמאות. בבוקרו של היום, נזכר חיים שלא הטביל את רשת המנגל. מיד מיהר עם הרשת והזדרז לסוע למקווה הקרוב ביותר. אולם, כשהגיע למקום גילה שאין חניות כלל. הסתכל ימינה ושמאלה וראה שאין אדם בסביבה.

בזריזות רבה השאיר את הרכב באמצע הכביש ורץ למקווה להטביל במהירות את הרשת. משהגיע למקווה נתקל בשלט גדול: "אם חנית באמצע הכביש - אינך רשאי להשתמש במקווה. העובר על כך יכשל באיסור גזל" לרגע הרהר, והחליט להטביל את הרשת למרות השלט. בזריזות בירך, הטביל ורץ חזרה לרכבו (שבינתיים גרם לפקק תנועה).

האם ניתן להשתמש ברשת המנגל, או שמא זו מצווה הבאה בעבירה (גזל) ולא יצא ידי חובת המצווה, כך שמוטל עליו להטביל את הרשת פעם שניה?

תשובה:

הרה"ג דב ליאור שליט"א:

אף על פי שחיים עשה איסור בזה שהוא השתמש במים שלא ברשות, הטבילה עלתה לו והוא לא צריך להטביל שוב.

(ליתר ביאור: דבר זה ניתן ללמוד מן הירושלמי במסכת שבת (שמובא בבית יוסף יורה דעה ש"מ, כח).

הירושלמי מחלק בין אדם שאכל מצה גזולה שהוא לא יצא ידי חובה כיוון שגוף המצה היא עבירה, לבין אדם שהוציא מצה באיסור מרשות היחיד לרשות הרבים ואכל אותה בפסח שלמרות שהוא עשה איסור, הוא יוצא ידי חובה, כיוון שהמצה בעצמה אינה איסור.

אף בעניננו הטבילה עלתה בדיעבד כיוון שאין הטבילה גופה עבירה. חיים לא עשה קניין גזילה במים והטביל בהם, אלא המים נשארו במקומם, והוא הטביל בהם ללא רשות הבעלים. (ואף לו יצויר שהיה מגביה את כל המקווה ומטביל בהם עדיין נראה שהטבילה היא טבילה, ואכמ"ל) . אבל לא ניתן לברך על טבילה כזאת, כיוון שאסור לו לעשות כן, לא ניתן לומר 'אשר קדשנו במצוותיו'. )

לסיכום: אסור היה להטביל במים האלו, אבל בדיעבד הטבילה עלתה לו, ולא צריך לחזור ולהטביל. ואסור היה לברך כיוון שאסור היה להשתמש במים לא ניתן לומר 'אשר קדשנו במצוותיו'.

בעניין מנגלים ביום העצמאות:  הרב יעקב צ'יקוטאי שליט"א, רב העיר מודיעין מכבים רעות, חתנו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, סיפר שחותנו הרב עובדיה היה מגיע מדי שנה ביום העצמאות לביתו והצטרף ל'על האש' כהודיה לה' על הנסים הגדולים. עם זאת ציין הרב עובדיה בשיעוריו את החשיבות הגדולה להרבות בתורה ביום זה, שהוא יום חופש ולא הולכים לעבודה, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

*****

האם ישנו איזכור ליום העצמאות בתנ"ך?

הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א:

התאריך ה' באייר כבר נודע מראש, "קורא הדורות מראש", וקשה להאמין, אך הוא כבר רמוז בתורה.

הנה בדניאל יש פסוק נפלא המדבר על הדור שלנו : "ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר".(דניאל, יב, א).

ומהי הצרה הגדולה הזאת שלא הייתה כמוה מעולם? זו השואה.

ואין הסבר אחר, כי גזירות ת"ח-ת"ט אינן מגיעות לקרסוליה של השואה, שהרי שם נהרגו שלש מאות אלף יהודים ואילו בשואה נהרגו בעוונות ששה מיליון יהודים, (ויש אומרים עוד יותר כשבעה מיליון).  ואחר כך בסוף הפרק כתוב : "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" (יב,יב).

מה זה "אלף שלש מאות שלשים וחמשה"?

והנה פעם ספרתי את הימים מראש השנה תש"ה, שאז נגזרה גזירה טובה מלמעלה על ישראל שיהיה סוף וקץ לכל צרותינו ונגמרה השואה, עד חמישה באייר תש"ח, יום הקמת המדינה - ויצא אלף שלוש מאות שלושים וחמישה ימים בדיוק! אי אפשר להאמין, כמה הכול מיועד והכל נכתב משמיים.

 ויש חושבים שכאילו יש בזה מלחמות בין החרדים הדתיים לאומיים והחילונים. אבל אין שום מלחמות , כי כולם מודים שזה רצון ה'. ברוך ה' כאן בארץ ישראל חיים למעלה משישה מיליון יהודים, ואיך אחרי [כמעט] שבעים שנה נאמר שכולם ילכו לגלות ח"ו? אלא הקב"ה שומר על ישראל.

*****

היכן היה הרב קנייבסקי בזמן מלחמת השחרור?

סיפר לי הרב מיכאל לוין, נכדו של רב רפאל לוין (ונינו של הרב אריה לוין), את הסיפור הבא:

פעם אחת שאלתי את הרב חיים קנייבסקי שליט"א האם אמת השמועה ששמעתי בדבר רדיפתו אחרי הערבים בזמן מלחמת השחרור.

שמע זאת הרב, צחק ואמר: אכן, לקחנו מקלות בידינו, סבך הרב רפאל ואני, והברחנו את הערבים שניסו להכנס לשכונות היהודיות שבאזורנו.

*****

זכות הרב מגינה ומצילה(משמיע ישועה עמ' 86)

סח הרב יוסף קאפח, לימים חבר בית דין הגדול : "הולך תמים היה מורנו ורבינו הרב צבי יהודה קוק, באותה הדביקות העילאית של אביו.

.. באחד הימים, בקיץ תש"ח, בזמן מלחמת השחרור, בשעות אחר הצהריים, היינו בישיבה רק שני לומדים, אני והרב משה גלזר, יחד עם הרב צבי יהודה שלא מנע עצמו מן הישיבה גם בימי סכנה. החלה הפגזה כבדה על הישיבה וסביבתה. באותה הפגזה נהרגו שתי נשים בסביבות הישיבה. הרב צבי יהודה הכניסנו יחד עמו לחדרו של אביו, הרב זצ"ל, והכריז: 'בזכות מי שישב על הכסא הזה'- כשהוא מצביע על כסאו של הרב – 'לא יקרה כאן כלום'. וכך היה, נשארנו בחדר עד לאחר שוך ההפגזה וחזרנו לישיבה עד לערב, והוא נשאר יחד עמנו.