שבועות תשע"ח

כתוב בשולחן ערוך האר"י ז"ל:
"דע שכל מי שבליל שבועות לא ישן כלל ועקר והיה עוסק בתורה, מבטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק"

(משנה ברורה סי' תצ"ד, ס"ק א)

נרדם באוטובוס והתעורר ב...

יעקב היה עייף במיוחד. לפני כשעתיים הסתיים חג השבועות, וכמובן היה ער בליל החג, עסוק בלימוד סוגיות סבוכות ומרתקות. כעת, הוא מחכה לאוטובוס שייקח אותו חזרה לביתו שבנתניה. לאחר כמה דקות נראה האוטובוס המיוחל, ויעקב נכנס פנימה, התיישב על כסא ונרדם.

לאחר כשעה, פקח יעקב את עיניו וראה שהאוטובוס הגיע לתחנה המיועדת. בזריזות יצא מהאוטובוס, אלא שכשיצא החל לחשוד שמשהו איננו כשורה. לאחר כמה דקות של תהייה הבין שלצערו פספס את התחנה ובמקום לרדת בנתניה ירד ברעננה! בעודו חוכך בדעתו באיזו דרך עליו לנסוע הביתה, הבחין שעל האוטובוס מולו כתוב "נתניה". מיד רץ לכיוון האוטובוס, עלה, שילם לנהג והתרווח במושב הנוח. הפעם, התאמץ לא להרדם ולאחר זמן מה הגיע לנתניה וירד בתחנה הנכונה.

כשהגיע לביתו סיפר את הדבר לאביו. אביו שמע את הדברים ואמר: "יעקב בני אהובי, מה שעשית לא היה טוב. אתה שילמת על אוטובוס לנתניה, אולם בפועל נסעת רחוק יותר- לרעננה. אני חושב שמחר בבוקר נפנה לחברת האוטובוסים ונשלם להם על הנסיעה הנוספת."

האם חייב יעקב לשלם על הנסיעה הנוספת או שמא אין צורך, שהרי לא הייתה זו נסיעה רצויה כלל וכלל? 

תשובה :

הגאון הרב דב ליאור שליט"א:

יעקב לא צריך לשלם. אמנם יש מושג של 'נהנה', שאם אדם נהנה מנכסיו של השני הוא צריך לשלם. למשל אם פרתו של ראובן אכל מפירותיו של שמעון שהיו מונחים ברשות הרבים, ראובן חייב לשלם לשמעון עבור ההנאה של פרתו. אולם כאן הדבר שונה, שהרי יעקב לא נהנה כלל מהנסיעה הזאת, רק צער נגרם לו. הוא גם לא הפסיד שום דבר מחברת האוטובוס. אם היה ידוע שמישהו רצה לעלות לאוטובוס ולא היה לו מקום לשבת, אז יש לדון אם הוא צריך לשלם. אבל כאשר היה מספיק מקום באוטובוס לאחרים ודאי שהוא לא צריך לשלם. גם כאשר לא ידוע אם אחרים רצו מקום ולא היה להם בגללו, אז לא מוציאים ממון מספק והוא פטור. 

אמנם, דעת הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א שצריך לשלם. הגר"ח קנייבסקי סיפר שבבחרותו הוא חזר פעם מישיבת פתח תקווה לבני ברק , ונרדם באוטובוס. כשהתעורר מצא את עצמו בתל אביב...

ובא לשאול את דודו החזון איש זצ"ל, האם הוא חייב לשלם את תוספת המחיר מבני ברק לתל אביב. 

והשיב החזון איש: 'וויל דו ביסט אשלימזל, דארף דער נהג ליידן'? (משום שאתה שלימזל, הנהג צריך לסבול?).

  

*****

"ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב בשבועות"

(רמ"א סי' תצה', סע' ג)

האורח שאכל את עוגת בית המלון

בנימין לומד בישיבה בקריית גת, ובבוקרו של חג השבועות הלך לבקר דודים מחו"ל השוהים במלון בסביבה. הללו שידעו על כך מראש, שמחו מאוד וציפו בקוצר רוח לביקורו. עוד לפני שהגיע הביאו לחדרם עוגות חלביות מחדר האוכל כדי לכבד את האחיין שלא ראו זה שנים רבות.

כשנכנס לחדר הציעו לו הדודים מהעוגות המיוחדות של בית המלון. במיוחד דחקה בו דודה רחל והפצירה שיטעם מעוגת הגבינה המשובחת "שלא טעמת כמוה מעולם". בתחילה דחה את ההצעה באומרו שעוד מעט יאכל, אך משדחקו בו שוב ושוב, הבין בנימין שאין לו מנוס אלא להסביר לדודיו היקרים מדוע נמנע מאכילת העוגה.

"תראו", אמר בנימין "אני בטוח שהעוגה טעימה מאד, אך אתם הנכם אורחי המלון ולא אני. אתם רשאים לקחת עוגות כרצונכם, אך אם אוכל אני מהעוגה המיוחדת יהיה זה גזל מן המלון שהרי לא שילמתי מאומה על האירוח."

שמעו דודיו את טענתו ודחו טענה זו במחי יד "וכי נראה לך שאיכפת להם למי לקחנו את העוגות? אנחנו רשאים לקחת כמה שמתחשק לנו". בנימין דחה טענתם, ואז קמה דודה רחל ואמרה: "חבל, כי אם לא תאכל מהם אזרוק את העוגות לפח! הרי גם אם נחזיר את העוגה לבית המלון הם יזרקו את זה לאלתר לפח". רק אז, התקבלו הדברים על ליבו של בנימין, נתרצה ואכל מעוגת הגבינה, שהיתה באמת טעימה ומשובחת.

בערב, החל להסתפק האם נהג כהוגן, או שמא לא היה לו לנהוג כך, ועליו לשלם למלון עבור המנה?

תשובה:

הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

בודאי שבנימין צריך לשלם עבור עוגת הגבינה, שהרי כל עוד העוגה לא הושלכה לפח, היא רכוש בית המלון, ואם אכל ממנה מי שלא שילם לבית המלון, הרי הוא כגוזל אותה, ועליו להשיב את דמיה.

אף שהדברים פשוטים מסברא, ישנו מקור להוראה זו מפירוש הכלי יקר על פרשת נח. שם כתוב " ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה". ודקדק הכלי יקר "לך" משמע משלך, לא משל אחרים, כדרך "משלכם" הנאמר בארבעת המינים. ומדוע היה צריך הקב"ה להדגיש שיקח נח מזון דוקא משלו? מסביר הכלי יקר  - אין זה אלא כדי שלא יחשוב נח, הרי היום או מחר ימותו כולם, כך שממונם עומד להיות כלה, ואם כן אולי יהיה מותר ליקח משלהם, תלמוד לומר – "קח לך" משלך דוקא! 

הרי שגם רגע אחד לפני המבול, אסור לגזול, הגם שבין כך הממון ילך לאיבוד.

וכך גם בענייננו, אף שהעוגה תיזרק לפח, מ"מ אסור לאחרים לאכול ממנה ללא רשות בעלי המלון.  

לעומת זאת הגאון הרב דב ליאור שליט"א סובר שבנימין פטור מלשלם על העוגה, ולכתחילה מותר היה לו לאכול, כיוון שבית המלון מבחינתם כבר הפקירו את העוגה. ישנו אומדן דעת ברור על כך שאוכל שעומד להיזרק, הרי הוא הפקר מבחינתם. אין זה דומה למקרה של המבול שהם לא הפקירו את רכושם (ובכלל לא האמינו שימותו במבול. הם איימו להרוס לנח את התיבה).

גם הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א סובר שהיה מותר לבנימין לאכול את העוגה, אבל ישים לב שלא ירגיל את קרובי משפחתו לעשות כן פעמים נוספות. 

*****

סיפור לחג מתן תורה

סיפר הגאון הרב יהושע מגנס שליט"א: מאז שחרור הכותל מו"ר ר' אברום זצ"ל היה מתפלל בכותל בחג שבועות, תפילת ותיקין, ואני הייתי החזן. תמיד התחלנו קצת באיחור, ור' אברום היה מזרז אותי בתפילה "נו, נו, נו",  על מנת שנספיק להגיע לתפילת שמונה עשרה בנץ החמה. כל הזירוז היה עד שהגענו לתפילת אהבה רבה, התפילה על לימוד התורה. כאן ר' אברום היה עוצר ומתפלל בתחנונים, ובוכה "והאר עינינו בתורתך..." כאן אין נץ, אין שעון, אין כלום. 

סיים הרב מגנס, מדובר על אדם ענק בתורה שלמד את כל התורה, בגיל שבעים שמונים, בוכה ומבקש מהקדוש ברוך הוא שיתן לו שכל ללמוד תורה. 

שנזכה להארת התורה!

שבת שלום וחג שמח!