נשא תשע"ח

"וכתב את האלת האלה בספר ומחה אל מי המרים" – שמו של הקדוש ברוך הוא שנכתב בקדושה, נמחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו (חולין קמא א)

"שהמים בודקים את הסוטה, ואם טהורה היא יהא שלום ביניהם" (רש"י סוכה נג ב ד"ה לעשות)

החתן המהולל

ערב אחד, היה חיים בדרכו הביתה כאשר עצר אותו איש זר בפתח אחד הבניינים. "אחי, תוכל לעזור לי ולעשות מצווה גדולה?" הלה, לא עצר לרגע וגם לא חיכה לתשובה והוסיף: "למעלה, בביתי, יושבים חתן וכלה בסעודת ארוסין. אולם למרבה הצער כמעט ולא הגיעו מוזמנים. אם תעבור ליד דלת הבית לרגע לא תחשוב שמתקיים כאן אירוע כלשהו.

השניים ובני משפחותיהם יושבים ומלאים בצער רב. אולי תסכים לעלות לזמן מה ולהרים את האירוע?" ביקש-התחנן האיש.

רחמיו של חיים נכמרו ומיד הסכים ועלה אחרי מארחו לסעודת המצווה.

כאשר נכנס, ראה כמה צדק האיש. מיד בירך את זוג המאורסים ואת בני משפחותיהם והחל לשיר ולפזם במרץ. תוך זמן קצר שכחו כולם את תחילתה העגומה של האירוע. חיים הדביק את כולם באווירת השמחה והדבר ניכר בפניהם של הזוג המאושר.

לאחר כמה דקות ביקש המארח מחיים לומר דבר תורה ולברך את הזוג. הפעם חיים ניסה להתנגד. "הכיצד אתה מטיל עלי משימה זו, הרי אינני מכיר פה אף אחד", אמר באוזני מארחו. אולם, גם כעת לא נותרה בידו ברירה ושקט הושלך בחדר.

חיים החל לומר מילים חמות לזוג הצעיר ולשבח ולהלל את החתן היקר שאפילו לא ידע את שמו! הוא החל לספר סיפורים אודות החתן המופלג ואף הגדיל לעשות וסיפר סיפורים שזכר אודות טוב ליבו של החתן היקר. כמובן, שחיים לא ידע כלום אודות החתן, אך בפיו הלל ושיבח את החתן על דברים שלא היו ולא נבראו. מיד כשסיים פצחו כולם בשירה ובריקודים, וחיים פנה ללכת.

כשיצא מהבית ניגש אליו אבי הכלה וביקש להודות לו על הרמת האירוע הנפלא. "כל כך שמחתי שבאת והשתתפת איתנו. תודה שסיפרת לי דברים נפלאים כל כך על חתני המיועד. לא ידעתי שמדובר באדם כה מיוחד! אין מילים בפי להודות לך" ותוך כדי כך תחב לידיו של חיים מעטפה ובה 1000 שקלים. 

לאחר זמן לא רב שמע חיים שלצערו זוג זה התגרש. לאחר שחיים בדק את הסיפור לעומק על ידי רב שהיה קשור לזוג, התברר שמידותיו של החתן לא היו כה מדהימות כפי שהעיד חיים בעצמו באותו ערב. הסתבר שהוא אדם אנוכי ולא מתחשב, ומתנהג בצורה לא ראויה לאשתו, הפוך ממה שסיפר חיים במסיבת האירוסין.  

חיים כעת מתלבט בשני דברים. ראשית, האם נהג בצורה נכונה כאשר שיבח את החתן על מנת לשמח את המשפחות. ועוד- מה יעשה כעת עם הכסף? האם עליו להחזירו לאבי הכלה?

תשובת הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

חיים נהג בצורה נכונה במה ששיבח את החתן. במסכת כתובות בית הלל ובית שמאי נחלקו כיצד יש לומר על כלה בחתונתה. לדעת בית הלל יש לומר על הכלה בחתונתה שהיא 'כלה נאה וחסודה'. הר"ן הסביר את שיטתם שמותר לומר עליה כן, אף שבאמת אינה כזאת כדי לחבבה על בעלה. בית שמאי חולקים וסוברים שזה אסור משום שקר. בשולחן ערוך נפסקה ההלכה כדברי בית הלל שיש לומר על הכלה 'כלה נאה וחסודה'. לכן היה מותר לחיים לומר על החתן דברי שבח לחבבו על הכלה ומשפחתה. 

אמנם לגבי הכסף, חיים חייב להחזיר למשפחת הכלה. הטעם הוא שהמעות ניתנו עבור ההנאה והשמחה של הדרשה בה נאמרו מעלותיו של החתן. ובאמת לא קיבלו ממנו שום הנאה. כל שבחי החתן ומעלותיו התבררו כאשליה וכתקוות שווא, ולא רק שלא גרם להם שמחה אלא רק אכזבה ומפח נפש.

לעומת דבריו, הגאון הרב דב ליאור שליט"א סובר הפך הדברים. 

לגבי השאלה הראשונה ודאי שחיים נהג בצורה לא נכונה ואסור היה לו בשום פנים ואופן לשקר ולבדות דברים מליבו. אין זה דומה למה שבית הלל אמרו שיש לומר על הכלה שהיא 'נאה וחסודה'. שם מדובר שמגזים קצת, ואילו כאן הוא המציא סיפורים לא אמיתיים.

מאידך נראה שאת הכסף אין הוא חייב להחזיר מכיוון שהכסף ניתן לו עבור מה שהוא שימח אותם באותו ערב, ולא בתנאי מסויים. (והם כנראה גם היו מתחתנים בלי הדרשה שלו כיון שהם היו מאורסים כבר).      

*****

"והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו"

תמונות עם גדולי ישראל

רפי הוא צלם חתונות מקצועי. מדי ערב הוא נמצא באירועים שונים ושמו יוצא למרחוק. ביום שני, הגיע לצלם בחתונה מיוחדת במינה. החתן היה ממשפחת רבנים גדולה ולאירוע הוזמנו כמה מגדולי ישראל ורבנים רבים וחשובים. אב החתן הזכיר לרפי כמה פעמים שהם רוצים תמונות של החתן עם אותם גדולי ישראל. בהגיע הערב, דאג רפי לצלם את החתן עם הרבנים השונים ושמח מאד על התמונות המצוינות. בסוף הערב שב לביתו עייף אך שבע רצון.

בבוקר החל לעבוד במרץ על עיבוד התמונות ולתדהמתו הוא אינו מוצא ולו תמונה אחת עם הרבנים החשובים. רפי עובר שוב ושוב על התמונות אך לחרדתו התמונות אינן! מיד ניסה את מזלו אצל חברים אך אף לא אחד ידע למצוא את התמונות האבודות. 

רפי סירב להשלים עם מצבו העגום. לאחר דקות ארוכות של מחשבה החליט לעבוד קצת בפוטושופ. לאחר כשעה של עבודה היה שבע רצון. ומה עשה? לקח את תמונת החתן, הרכיב אותה יחד עם תמונות הרבנים שצילם חיים באירועים קודמים, והתוצאה- מדהימה! אין שום דרך שהמשפחה תכיר בעריכה שנעשתה. כולם יהיו בטוחים שאלו תמונות מקוריות מערב החתונה.

בערב, לאחר שמסר את התמונות לבני המשפחה שקיבלה אותן בשמחה ובהתלהבות, החל רפי להתהפך במיטתו. האם זהו אכן מעשה ראוי? אולי עליו להודות באמת המבישה ולשאת בתוצאות הבלתי נעימות? מה יעשה?

תשובה:

הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל:

אולי לכתחילה אין לעשות כן משום גניבת דעת, שהם חושבים שאלו תמונות מקוריות, אבל לאחר מעשה אם כבר נתן את התמונות לחתן, רפי אינו צריך להחזיר את הכסף שקיבל עבורם, לפי שהחתן קיבל את מבוקשו והוא זקוק למזכרת שהרב הגדול בא לחתונתו, והנה יש לו תמונה המראה זאת, והחתן שמח בתמונה שקיבל למרות שהצילום לא אמיתי.

  

*****

"ויהי איש אחד מצרעה.. ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה"

(הפטרת נשא, שופטים י"ג)

למה זה תשאל לשמה?

(מתוך הספר ליקוטי הראי"ה)

סיפר פעם הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לגאון הרב שמחה הכהן קוק שליט"א, רבה של רחובות:

באחת הפעמים שהשתתפתי בסעודה שלישית אצל מרן הרב קוק זצ"ל, בא לשם יהודי מלודז' וסיפר לרב סיפור זה:

בדידו הוה עובדא. בצעירותו לא היו ילדיו מתקיימים רח"ל ונפטרו בילדותם. וכשנכנסה אשתו להריון - נסע אל האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל, ואמר לו האדמו"ר כי לילד הבא יקרא שם מההפטרה של פרשת השבוע אותה יקראו בשבוע של הלידה, וכך יחיה הילד.

וב"ה בשבת פרשת נשא נולדה לו בת, וחיפש בהפטרה ולא מצא שם של בת, כי בהפטרה נזכר רק השם שמשון ושם אביו מנוח והלך אל הגאון ר' אליהו-חיים מייזל רבה של לודז', ושאלהו כדת מה לעשות? השיב לו רבי אליהו-חיים מייזל ז"ל: מ"ה השאלה? הלא אמו של שמשון נזכרת בהפטרה, והגמ' (ב"ב צ"א.) אומרת כי צללפונית היה שמה, ולמרות אי-הנעימות של השם המוזר תקרא לבתך בשם צללפונית." כך עשה וב"ה נתקיימה הילדה וחיה ב"ה.

כאשר הרב זצ"ל שמע את הסיפור, קפץ ממקומו בהתפעלות עצומה ואמר: "עכשיו אני מבין פשט בדברי המהרש"ל ב"חכמת-שלמה" שם בבבא בתרא, שאומר "שהוא [השם הזה] טוב לרוח רעה", וברור כי לזה כיון האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל ברוח קדשו."

והוסיף הגרש"ז זצ"ל: "ואני התפעלתי נוראות מהבקיאות של מרן הרב זצ"ל, לזכור איזו הערת-אגב של המהרש"ל, שבעת הלימוד אין שמים לב אליה, שהרי זה לא נוגע לפשט בגמ' או בתוס'!"