בחקתי - יום ירושלים תשע"ח

"אם בחקתי תלכו"

רש"י: "שתהיו עמלים בתורה"

אביו של האברך נוטה למות

שאלה מעניינת הגיעה לפתחו של הרב אשר וייס שליט"א:

לפני כמה שנים עלה דוד לארץ ישראל, התחתן, והחל ללמוד בכולל בירושלים עיר הקודש. הלימוד בכולל מחיה את נפשו ומביא לו אור ושמחה גדולה. לאחרונה החברותא שלו עבר למקום מגורים מרוחק וכך מצא את עצמו ללא חברותא מתאימה. מזה תקופה הוא מתגלגל מחברותא לחברותא אך אינו מוצא את החיבור המתאים.

לפני שבוע ניגש אליו חיים, פרצוף חדש יחסית וביקש ללמוד עימו בחברותא. דוד היסס. כבר זמן מה הוא מחפש חברותא מתאימה. במה יהיה שונה החיבור עם חיים משני החברים הקודמים שניסה ללמוד עימם? אולם, חיים התעקש ודוד נענה.

והנה, הפלא ופלא, פתאום דוד מגיע ללימוד בשמחה ובכוחות מחודשים. נראה שסופסוף נמצאה החברותא המתאימה!!

הבוקר, קיבל טלפון בהול מאחותו שבארה"ב " דוד, אבא חולה מאד, הרופאים אינם מבשרים טוב." בעודו מעכל את הדברים עולה אביו על הקו "דוד, בני יקירי, נראה כי ימי ספורים. ברצוני לראותך לפני מותי. אנא, תבוא בהקדם ואל תתמהמה".

דוד שמע את הדברים וחשב בליבו "אבי יקירי, כל כך רוצה אני להגיע לראותך", אולם בליבו החלו לנקר חששות "מה יהיה על החברותא שלי עם חיים. כל כך התקשיתי למצוא חברותא נפלאה כמו חיים. מי יודע אם הוא יחכה לי בזמן שהותי עם אבי? הרי איני יודע לכמה זמן אצטרך ליסוע?"

וכך ברגשות כבדים פנה דוד לרב אשר וייס בשאלה האם ליסוע לאביו או שמא כדאי להשאר בארץ ולא יפסיד את החברותא המצוינת שלו?

תשובת הגאון הרב אשר וייס שליט"א לדוד:

מאד מפריע לי עצם הספק של דוד. ודאי שצריך לנסוע! אבא שלו שגדל אותו ונוטה למות רוצה לראות אותו, יש לך חיוב של כיבוד אב גדול מזה?!

הוסיף הרב אשר וייס והסביר: אמנם בספר חוט המשולש (ספר שמספר את תולדות חייהם של רבי עקיבא איגר- חתנו הוא החתם סופר, ובנו של החתם סופר הוא הכתב סופר) יש סיפור מדהים על החתם סופר:

 כאשר החתם סופר היה כבר רב בפרשבורג שבהונגריה, אמא שלו הזקנה שלחה אליו מכתב שהיא ביקשה לראות אותו לפני מותה בפרנקפורט שבגרמניה. החתם סופר לא ידע מה לעשות, האם ליסוע לבקר את אמא שלו או שמא עדיף לא ליסוע מכיון שהוא היה נצרך מאד בעירו כרב העיר, כראש ישיבה, ועוד. בשאלות שנגעו לו אישית החתם סופר נהג לפעמים לא להחליט בעצמו אלא להפנות את השאלה לבית דינו שיכריעו עבורו, וכך עשה כאן. בית דינו פסקו שהוא צריך להישאר בפרשבורג ולא לבקר את אמו. לכאורה ניתן להוכיח מסיפור זה שדוד היה צריך להמשיך ללמוד בכולל ולא לבקר את אביו. ולא כן.

ראשית אומר בדרך בדיחותא שאם החתם סופר היה שואל אותי הייתי אומר לו שוודאי יסע. אמא שגדלה בן ורוצה לראות אותו לפני מותה וודאי שזכאית לראות אותו לפני מותה.

לגופו של עניין יש חילוקים גדולים: 

החתם סופר היה אחד מגדולי דורו, ועם ישראל היו תלויים בתורתו ובתשובותיו. מה עוד שנסיעה באותם ימים היה מסע לא פשוט. הוא לא היה יכול לטוס במטוס וגם מרצדס לא היה לו... אלא נסיעה של כמה שבועות בעגלה. 

בעיקר לבי אומר לי שהחתם סופר ידע גודל צדקותה של אמו. פעמים אחדות סיפר שיש לה רוח הקודש. מן הסתם החתם סופר ידע שאילו אמו הצדקת, שידעה מה חשיבות לימוד התורה, היתה יודעת שבית הדין פסקו שתורתו של בנה חשובה כל כך שאל לו לבקר את אמו, היתה ודאי שמחה בזה. 

לסיכום, אומר הרב אשר וייס שאינו חוזר בו מפסק הדין. אמנם סיפור החתם סופר לכאורה סותר, אך מכיוון שהסיפור על החתם סופר הוא סיפור ולא פסק, אנו רשאים הרב לפרשו כפי שנראה לפי העניין.

לפיכך, אין ספק שדוד מחוייב לבקר את אביו. לאחר מכן ישוב לארץ הקודש ובעז"ה ימשיך בלימודו עם חיים או עם חברותא אחרת.

(הוסיף הרב אשר וייס - שמה שנאמר "גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד הורים" זה במישור הרוחני. וזה גם שייך למעשה כאשר המצווה יכולה להתקיים על ידי אחרים, אבל בנידון שלנו המצוה לא יכולה להתקיים על ידי אחרים). 

***** 

ליום ירושלים

רוצה לגור בירושלים בין החומות, אך השכן שם עבריין 

משה גר כעת בבני ברק. הוא מאד רוצה לקנות בית בירושלים בעיר העתיקה, מפני גודל קדושתה. מצד שני השכן לבית היחיד שמתאפשר לו לשכור שם, הוא יהודי העובר עבירות בפרהסיא.

האם מותר למשה לקנות שם?

תשובה:

הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

 מצד אחד חז"ל דיברו על החשיבות לגור ליד שכנים שישפיעו עליו לטובה ולא לרעה. ומצינו במסכת עירובין שמי שגר בשכנות לגוי חז"ל תיקנו שצריך לשכור ממנו את רשותו של הגוי על מנת לעשות עירוב כי רצו להקשות על מגורים ליד גוי שלא ילמדו ממעשה שכנו הגוי. וכתב הכף החיים (סימן שפב סק"א) שלפי זה נראה שכל שכן שאסור לדור עם ישראל שעושה עבירות בפרהסיא, משום שיש לחשוש שילמוד ממעשיו, ועל כן נראה שיש להימנע מלדור בשכנות עם ישראל העובר עבירות. 

מצד שני יש מצוה לדור בתוך חומות ירושלים משום קדושתה.

ובספר עיר הקודש והמקדש (ג,כג) הסתפק שאולי בירושלים חכמים לא תיקנו לשכור את ביתו של הגוי משום המצוה לגור בה. 

למעשה יתכן שמעלת המגורים בירושלים עיר הקודש, גוברת על החשש לא לגור לידו, והכל לפי הענין, לפי מה שנראה להורים אם אכן יש סיכוי להשפעה שלילית, וצריך עיון (מתוך חשוקי חמד עירובין דף סב עמוד א).

*****

בהקשר הזה נביא סיפור על הצדיק רבי אריה לוין: 

אחד מתלמידיו של ר' אריה נשא אשה ועבר לדור בבני ברק. כשבא לבקרו, אמר לו ר' אריה : "ישנם קיצונים הנוטשים את ירושלים ומעדיפים להסתגר ולהתגורר בבני ברק – אולם אף הם יוכרחו לעתיד לשוב ולעלות לירושלים, כדי שיוכלו לאכול בה 'מעשר שני'..." 

(מתוך איש צדיק היה עמ '244)

 

*****

פנינים ליום ירושלים:

מעורבות מרן הרב קוק במלחמה

בזכרונותיו מיום כ"ז באייר רשם הרב צבי יהודה בין היתר:

ועתה בחלום הלילה, בהמשך חרדת רעש המלחמה, הופיע לי אאמו"ר הרב זצ"ל... בדמות תוקף בחרות שביום קרב, כציווי זירוז לתפילה...

ומוסיף הרב אליעזר ולדמן: ביום חמישי, יום לאחר שחרור ירושלים, עלינו הרב חיים דרוקמן, הרב צבי טאו שהיה אז בכפר אליהו, הרב בנימין אביעד ואנוכי לירושלים. ירושלים עדיין היתה נתונה במלחמה. הרב צבי יהודה לא היה בביתו, ולהפתעתנו פגשנו אותו בבית הרב דוד, הרב הנזיר. מעולם לא זכרנו אותו מבקר שם, הם שוחחו על מאורעות יום אתמול, והרצי"ה התעניין בשלום הרב גורן, שהמשיך ללוות את הכוחות לחברון.

הרב הנזיר תיאר לנו את ביקורם בכותל, וסח לנו: "כשהתקרבנו לכותל ראיתי את הראי"ה זצ"ל עומד שם בבגדי שבת"? נדהמנו מדבריו והרב הנזיר תמה: "מדוע אתם מתפלאים?! בוודאי הו אהיה צריך להיות שם ביום זה!"...

(מתוך משמיע ישועה)

לא לזלזל בכלל ישראל

ראש ישיבת "בני-עקיבא" בכפר הרא"ה, הרב משה צבי נריה, מספר:

"זמן קצר אחרי שזכינו בעזרת ה' הבוחר בציון לשחרור ירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו (כ"ח באייר תשכ"ז), זכיתי בשעת בוקר מוקדמת לפגישה נרגשת על י הכותל-המערבי עם איש החסד המופלא רבי אריה לוין ז"ל, אחד-מיוחד מהמצפים-לישועה.

"הצבעתי על הכותל ואמרתי: אם הקב"ה הואיל להעניק לנו מתנה שכזאת, אעפ"י שאין אנו זכאים הרי יכול לתת יותר ויותר...

"הגיב רבי אריה בנעם לחשו: אין להתבטא כך, רק יחיד רשאי לומר על עצמו שאינו זכאי, אבל כשמדובר על הכלל – עלינו לדעת שאין אנו יודעים כלל את זכויותיו של כלל ישראל... 

(מתוך איש צדיק היה)

שבת שלום!