"לא תונו איש את עמיתו" - באונאת דברים.
הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו: זכור מעשיך הראשונים; אם היה בן גרים אל יאמר לו: זכור מעשה אבותיך; אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו: פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה...
(בבא מציעא דף נח עמוד ב)
האם יש חטא כשמכנים אדם בשם "השוער"?
(על פי חשוקי חמד יומא דף פו עמוד ב)
אם תראו היום את מני לא תאמינו לסיפור חייו. היום מני הוא אב לשני ילדים קטנים, שומר תורה ומצוות ואף לומד בכולל מדי ערב.
ובכן, כבר בהיותו ילד קטן היה מני שחקן כדורגל מעולה. מגיל צעיר החל להתחרות ולייצג נבחרות שונות, בימי חול ובשבתות. במיוחד הצטיין בשוערות וכולם קראו לו "השוער". לאורך השנים כולם ידעו שכשמני עולה למגרש המשחק יהיה מאתגר.
בעיה אחת נשארה. חבריו של מני בכולל התלבטו אם ניתן להמשיך ולקרוא לו "השוער". כעת, לאחר שחזר בתשובה, מני כבר אינו מתפרנס ממשחק הכדורגל, אך מה יעשו והכינוי דבק בו. האם מותר להם להמשיך ולקרוא לו "השוער", או שמא יש בכך אונאת דברים שבכך מזכירים לו את מעשיו הראשונים שהיה משחק כדורגל בשבת?תשובה:
הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
לכאורה אסור כפי שכתוב בשולחן ערוך (חו"מ סימן רכח סעיף ד) 'כיצד הוא אונאת דברים..., אם היה חבירו בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים'.
אבל נראה שזה תלוי באדם: אם הוא לא מתבייש בזה, אלא אדרבה הוא גאה, שאף על פי שהיה פעם שוער הוא חזר בתשובה, מותר להמשיך לכנותו "השוער". אבל אם הוא מתבייש בזה, שפעם היה חוטא- אסור, שזה אונאת דברים.
*****
לא תונו איש את עמיתו - באונאת דברים.
כיצד אונאת דברים? לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח...
(בבא מציעא דף נח)
האם נהג כשורה בחנות הנעליים?
צלצול הטלפון קטע את מחשבותיו של שמעון. אחיו השוהה כרגע בחו"ל היה על הקו "שמע, שמעון, אני נמצא כעת בחנות נעליים ענקית. יש כאן נעליים איכותיות במחירי רצפה! תקשיב, לך במהירות לחנות נעלים קרובה ותבחר לך דגם של נעליים שאתה אוהב. תגיד לי מה מספר הדגם ואקנה לך אותם במחיר בדיחה!" לרגע שמעון נאלם דום. רק אתמול חשב לעצמו כמה היה שמח לקנות נעליים חדשות, והנה אחיו מציע לו כזאת הצעה מפתה.
מיד הזדרז לחנות, והתבונן בדגמים השונים של נעלי הספורט. לאחר זמן קצר, החליט כי מצא את הדגם המושלם ביותר ופנה לעזוב את החנות. המוכר קרא אחריו: "אדוני, מה לא טוב? אם המחירים גבוהים לך, יש אפשרות להנחה!" פתאום, החל שמעון לגמגם משהו... שמעון נע במקומו בחוסר נוחות ואמר "איני מעוניין בנעליים. תודה רבה" ועזב במהירות את החנות כשהמוכר מביט אחריו בחוסר הבנה.
האם נהג כשורה כשנכנס לחנות כדי לאתר את הדגם שהוא אוהב כאשר לא היתה לו כוונה לקנותם?
תשובה:
הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
נאמר במסכת דרך ארץ (רבה פ"ח): אל יאמר בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח, מפני שמשביח דעתו של מוכר. וביאר בנחלת יעקב: משום שזו אונאת דברים, שהמוכר מהנה עצמו בדעתו שימכור חפץ זה, ובאמת אין דעתו ללוקחו(וכעין זה בגמרא בבא מציעא נח).
ולכאורה אף במקרה שלנו, כאשר יכנס לחנות, יגרום אצל בעל החנות ציפייה מסוימת שהנה אולי הוא יקנה, כשהאמת היא שכלל אינו מעוניין לקנות.
מאידך יש מקום להתיר זאת, היות וכל יהודי מוכן לעשות חסד עם חבירו, כאשר הוא לא נחסר במאומה, והרי כניסה זו היא בגדר 'זה נהנה וזה לא חסר', וכופין על מדת סדום [כמבואר במסכת ב"ב (דף יב ע"ב)].
אך יש לדחות, על פי המבואר במסכת ב"ק (דף כ ע"ב) שהנהנה משל חברו וחיסרו רק דבר מועט, כגון שהשחיר את הכתלים על ידי שדר בביתו, אין כופין בזה, אלא חייב הנהנה לשלם. וגם בנידוננו יש היזק מועט של עגמת נפש.
ונראה שאם מדובר בקונה עני, שקיימת מצוה לעשות עמו צדקה, הוא רשאי להיכנס על מנת לברר את הדגם המבוקש. וגם אם אינו עני, יתכן שיש מקום להתיר משום שכל מוכר מעוניין שחנותו לא תעמוד ריקה, שכן כניסת אנשים יוצרת רושם שכדאי לקנות כאן.
והטוב ביותר, שלבסוף יבקש מהמוכר מחילה. והמשובח ביותר הוא, שיקנה אצלו דבר קטן כמו זוג גרביים, ואז אין מקום לכל השאלות הנ"ל.
הצעתי דברי לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ואמר: אם מדובר בעני, מן הדין הדבר מותר, אך ממדת חסידות ראוי להימנע מכך.
